בסד
האר”י הקדוש מפליג בחשיבותו של יום זה. כיון שהזווג בין הקדוש ברוך הוא והשכינה התרחש בשמחת תורה, לכן ההתעברות עצמה, שמתעברת השכינה מנשמות הצדיקים, הוא באיסרו חג.
נמצא, שבכל אדם תיתכן התעברות של נשמת צדיק, כתוצאה מתהליכים תודעתיים שעבר בחודש תשרי, התיקונים השונים של עשרת ימי תשובה, ומצוות הסוכה, ושמחת תורה.
“איסרו חג” – לאסור את החג, לקשור אותו אלינו, איך אפשר לקשור אותו אלינו? תשובה: “בעבותים”, מלשון עביות, כלומר ע”י הרצונות שלנו. איך יוצרים רצונות? תשובה: ע”י ציור ודמיון של הנוכחות האלוקית עד כדי תאווה וצמאון לאלקים. החגים הללו מעבירים בתודעת האדם תמונות של גדלות הבורא, של חויות אינטימיות ותקשורת עם הבורא, יש אנשים שעוברים חוויות נפלאות, ממש לא יאומן, ע”י התאגדות וחיבור בצוותא, הדברים הללו עוברים בין חברי וחברות הקבוצה, ועוזרים ליצור צימאון והשתוקקות לנוכחות האלוקית, שהשי”ת לא יעזוב אותנו טרף לימות החול האפרוריים.
“איסרו חג בעבותים” – תעשו מאמץ לאסור את השלימות הנפלאה של ריבונו של העולם, להתחנן לה’: תישאר אצלינו, תאיר אצלינו את ימות החול. כ”כ קשה להיפרד מישות אהובה. למה בכלל צריך להיפרד? אל תלך, אנחנו רוצים אותך איתנו. כל איש וכל אישה, צריך להשהות את המחשבה הזו אצלו, כמה שיוכל, מחשבה של געגועים, זוהי קדושת איסרו חג. לא לתת לחג לעבור בשוויון נפש, באדישות, בקהות חושים. להשתולל בתפילות – אל תלך.
ובאמת הקב”ה לא הולך לשום מקום, אלא שאנחנו מנתקים את החיבור שלנו איתו, וזה נק’ יום חול. ועל זה אנו צריכים להתחנן, שלא יעזוב אותנו לשיני הקליפות הנקראות ימות החול.
“עד קרנות המזבח” – צריכים כ”כ לרצות את החג, עד “כי קרן עור פניו”, עד שזביחת הרצון לקבל לתועלת עצמית תהיה מאד מוארת ומשמחת.
אחרי כל זווג קבעו חז”ל שיש ג’ ימים שבהם נקלט הזרע ברחם האשה, ונקראים ג’ ימי קליטה. נמצא שאיסרו חג הוא חלק מג’ ימי קליטה, כי הזווג היה בשמחת התורה.
הזרע האלוקי צריך להיקלט בביצית האשה. הזכר הוא הקב”ה, והנקבה היא השכינה הקדושה, זהו הזווג שנעשה בשמחת תורה. מדוע צריך תהליך קליטה? כי קשה לקבל עיבור של נשמת צדיק, היסורים גדולים מאד מאד, כי כל מהות נשמת הצדיק היא נגד הגוף שלנו, נגד הרצון לקבל. זה – רע, תהליך של הכרת הרע ויסורים גדולים מאד מנוכחות הרע, ואח”כ – עשה טוב. כל זה צריך תהליך קליטה, יש לפעמים שהגוף דוחה את הנוכחות הזרה לו. נוכחות של קדושה אמיתית היא זרה לו, וכשמתברר לגוף כמה זה יעלה לו, הוא אינו רוצה לקבל נשמה של צדיק.
אנשים סבורים שנשמה של צדיק זהו דבר קסום, מלא עונג, שכדאי מאד לקבלו. אבל א”א בעולם הזה לקבל משהו ללא תשלום, קל וחומר לקבל אור אלוקות יקר כזה, כמו נשמת הצדיק.
לידת הנשמה הזו של שמחת תורה היא בשביעי של פסח. מדוע? דווקא אחר היציאה ממצרים, כלומר משליטת הרצון לקבל של האדם, וחציית ים החכמה לשנים, קריעת ים סוף, אז הנשמה נולדת באדם.
דהנה הנשמה החדשה משמעותה אור גדול מאד, נפלא, של “ואני קירבת אלקים לי טוב”. והשי”ת משפיע כרצונו הבלתי מוגבל, אור בלתי מוגבל, אשר ע”כ צריך לחצותו לשנים, דאין האדם יכול לקבל אור כ”כ גדול בתוך תודעתו, א) מטעם שאינו יכול לעמוד בהתגלות כ”כ גדולה. ב) מטעם שאינו יכול לכוון עמ”נ להשפיע, על אור כזה גדול. לכן, האדם צריך לעורר את הרצון לקבל עמ”נ לקבל הגדול שלו, עמ”נ לסלק את האור.
וזהו שאומר הזה”ק (פנחס אות תרצ”א –ת”ש), שבזמן שהשכינה הקדושה המכונה איילה כורעת ללדת – רחמה סתום, ואז מזדמן לה נחש אחד, ונושך ברחמה ונפתח ויולדת. והנחש הזה הוא הרצון לקבל הגדול, שבמקרה זה מעוררים אותו דווקא במגמת קדושה, בכדי שהאור הגדול יסתלק, וזה נק’ קריעת ים סוף, ואז נולדת הנשמה הקדושה באדם מזווג של שמחת תורה.
