פרשת אמור

הלכות כהן גדול

“והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה – ז”א שהוא נמשח להיות כהן גדול, ומילא את ידו ללבוש את הבגדים – בגדי הכהונה, את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום” (ויקרא כ”א, י’). כלומר, אסור לו לנהוג שום מנהגי אבלות. גידול שערות הראש, פרימת הבגדים – אלו הם מנהגי אבלות, אסור לו לעשותם. “ועל כל נפשות מת לא יבוא – אסור לו להיטמא למת, לאביו ולאמו לא יטמא” (שם, פס’ י”א). אפילו לאביו ולאמו אסור לו להיטמא. ז”א שבזמן שנפטרים אביו ואמו של הכהן הגדול, אסור לו להתקרב אליהם. “ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלוקיו, כי נזר שמן משחת אלוקיו עליו אני ה'” (שם, פס’ י”ב). ז”א, האיש הזה נבחר להיות בעל המעמד והמדרגה הגבוהים ביותר, כזכור, שהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, האחד והיחיד מכל ישראל, ולכן אסור לו לנהוג כמו אדם פשוט.

נקודה נוספת: “והוא אשה בבתוליה יקח” (שם, פס’ י”ג). הכהן הגדול צריך להתחתן אך ורק עם אשה בתולה. “אלמנה וגרושה וחללה – מי שהתחתנה עם פסולי כהונה, זונה, את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה’ מקדשו” (שם, פס’ י”ד-ט”ו). ז”א, אם הוא יקח אשה שאיננה בתולה, יחשב זה לחילול הקודש.

 

הכהן הגדול – אסור בטומאת מתים ובאבלות

מהי הנקודה כאן ומהו השורש הרוחני של כל העניין הזה? הכהן – מרמז לספירת החסד. כהן גדול – חסד שעולה ונעשה לחכמה. ז”א, מדובר על אדם שהוא מרכבה לספירת החסד, הוא משיג כבר את גדלות האלוקות. וזה נבחן ל- “הכהן הגדול מאחיו“. ז”א שהוא יותר גדול מכלל הכהנים. “אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, ומלא את ידו ללבוש את הבגדים” – ז “א שהוא זכה לאור העליון, אור האלוקות, להיות מקורב לבורא ית’. ועל כן, לובש את הבגדים המיוחדים לכהן גדול. כלומר, שצריך לבושים ותיקונים מיוחדים, בכדי להשיג את מדרגות האלוקות הגבוהות שהכהן משיג.

אסור לו לנהוג שום מנהגי אבלות, מדוע? כפי הכתוב: “עוז וחדוה במקומו”. אדם שהוא כל כך מקורב להשי”ת, הוא לא יכול לנהוג מנהגי אבלות, משום שזה תרתי דסתרי. אין אבלות במקום הקודש. אין חסרון ואין קלקול במקום הקודש. לכן אסור לו לנהוג מנהגי אבלות. כמו שכתוב במגילת אסתר: “אין לבוא לשער המלך בלבוש שק”. לכן, “את ראשו לא יפרע” – אסור לו לגדל שערותיו, שהשערות מרמזות על חסרונות, “ובגדיו לא יפרום” – אסור לו לפרום את בגדיו, כלומר לפעול לקלקול התיקונים, למצוא פגמים בתיקונים המכונים בשם בגדים.

“ועל כל נפשות מת לא יבוא” – עד כדי כך, שאפילו “לאביו ולאמו לא יטמא”. ז”א – אסור לו להתקשר עם מת. מה משמעות הדבר? “רשעים בחייהם נקראים מתים”. לכהן – האיש שזכה למעלות הגבוהות הללו, אסור לו לגלות בחינת רשעים אצל עצמו. את בחינת מתים אסור לו לגלות, את הרצונות דקבלה הגדולים הללו שנקראים מתים – אסור לו לגלות.

“לאביו ולאמו לא יטמא” – אביו זה הקב”ה ואמו זו השכינה. מה שייך שאביו ואמו מתו? באופן יחסי, בזמן שאדם שקוע בשליטת הרצון לקבל, אז יחסית לזה שהרצון לקבל שולט בו, והוא אינו יכול לתקן אותו, אינו יכול לשלוט בו, אלא הרצון לקבל שולט עליו, יחסית לזה נבחן, כביכול, אשר קוב”ה ושכינתיה נסתלקו. כי אינם יכולים להאיר בכלי כזה, באדם כזה. א”כ, לאדם שהגיע למעלות של הכהן, אסור לו לגלות את הרצונות דקבלה הללו הבלתי מתוקנים, החוצפנים, שלא מתחשבים בהשי”ת. הם בבחינת מתים, והם בבחינה של כביכול ממיתים את אביו ואמו. אסור לו לבוא במגע עם הרצונות דקבלה הבלתי מתוקנים הללו.

“ומן המקדש לא יצא” – אסור לו לצאת מן הקדושה. רש”י אומר שזה המשך של העניין הקודם, שאינו הולך אחר המיטה. כלומר, בזמן שנפטרו אביו ואמו, אזי אסור לו לצאת מהמקדש וללכת אחר המיטה, אחר המתים. אבל גם באופן כללי אפשר להבין זאת – אסור לו לצאת ממדרגות הקודש, מחיבור עם מדרגות האלוקות, באשר “עוז וחדוה במקומו”. לכן, אסור שיהיה אצלו שום מצב של חסרון, של פגם וצער, ואסור לו לגלות את הרצונות דקבלה שאין להם תיקון, אלא הם צריכים להיות גנוזים ונעלמים.

“ולא יחלל את מקדש אלוקיו, כי נזר שמן משחת אלוקיו עליו אני ה'” – ז”א, היות ובחרתי באדם הזה, ובו אני מאיר את דבר מציאותי, לכן אסור לו לקלקל זאת.

 

איזו אשה ראויה לכהן הגדול

ואותו הדבר בעניין חתונתו – “והוא אשה בבתוליה יקח”. אשה שאין לה בתולים, היא כמו כלי שבור ופגום, כלי מקולקל, כלי שכבר השתמשו בו. והכהן הגדול, מתוקף היותו מרכבה להשי”ת, והשי”ת הוא שלם בתכלית השלימות, א”כ גם מציאותו של הכהן הגדול צריכה להיות שלמה ומושלמת, ולא לגלות בה שום קלקולים. ולכן, הרמז לזה הוא, שאסור לו להתחתן עם אשה שאיננה בתולה. אם איננה בתולה היא כבר פגומה. אלמנה, גרושה, חללה, זונה – אלו הן נשים פגומות, שכבר השתמשו בהן. לכן, זה כבר לא בשביל הכהן. חללה – חוץ מזה שכבר השתמשו בה, היא גם נבעלה לפסולי כהונה. “שנולדה מפסולי כהונה”, אומר רש”י. וזונה – שנבעלה לאסור לה. אם כן, אלו בוודאי נשים פגומות. לכן מי שהגיע למעלות הללו, אסור לו להתחתן עם נשים כאלו. “כי אם בתולה מעמיו יקח אשה”.

וכך גם על דרך הפנימיות: אשה היא בחי’ השכינה הקדושה, מדרגת המלכות. כשאדם מתחבר עם המדרגה הזאת, מדרגת המלכות, להשיג את האור העליון שבה, אזי צריך שהאשה הזאת תהיה אשה בבתוליה, כלומר, שלא שהשתמשו בה כבר. מן הצד ההלכתי הכוונה שהיתה נשואה והתאלמנה, או שהיתה נשואה והתגרשה וכדו’, אבל כשמדברים מבחינה פנימית, הכוונה שהאדם בעצמו היה מחובר איתה פעם, ומחמת חטאיו הוא כביכול מת, מבחי’ “רשעים בחייהם קרויים מתים”, ואז נבחן, שהיא כאילו אלמנתו. או שהוא גרש אותה, מדוע? שכבר לא רצה להשקיע את העבודות הגדולות של ההשפעה והאמונה, לכן הוא גרש אותה. ז”א – מדובר על מדרגת מלכות שמים שהוא בעצמו היה מקושר אליה בעבר, והוא בעצמו קלקל אותה, וטימא אותה ופגם בה. על זה באה התורה ואומרת, שהוא צריך כאילו לקבל על עצמו עול מלכות שמים מחדש, אשה חדשה. הוא צריך להתחבר עם מלכות שמים חדשה לגמרי, לא עם זאת שכבר היתה לו והוא פגם בה, וקלקל אותה וטמא אותה. אלא להתחיל מחדש.

“ולא יחלל זרעו בעמיו, כי אני ה’ מקדשו”. ז”א – אם הוא מתחתן עם אשה פגומה, אזי גם הזרע, הבנים והבנות שהוא מוליד, נחשבים פגומים, יחסית למדרגתו הגבוהה. ז”א, התולדות שיולדו לו ממנה, המצוות, ההבנות בתורה, הן תולדות פגומות יחסית למדרגתו הגבוהה. והוא צריך להיות בשלימות, בשמחה, בלא שום פגם, משום כיוון. זהו עניין הכהן הגדול (תשס”ט).

Cart
  • No products in the cart.