חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

פנימיות פרשת שופטים תשפ”ג

 

בס”ד

 

(דברים כא א) “כי ימצא חלל באדמה אשר ה’ אלקיך נתן לך לרשתה נופל בשדה לא נודע מי הכהו”

חלל היינו מת, וע”ד העבודה היינו שהאדם רואה את עצמו שהוא בבחינת מיתה, והיינו שרואה את עצמו שהוא רשע הקרוי מת כדאמרו חז”ל: “רשעים בחייהם קרויים מתים”. “לא נודע מי הכהו”, היינו שהאדם לא יודע מה הם הבחינות המקולקלות שבו שאינו יודע לזהות מה הם, אזי מה תקנתו.

 

(שם ב) “ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל”.

יש כאן שני בחינות – זקן ושופט שהם בחינות חכמה ובינה, זקן הוא בחינת חכמה ע”ד מה שאמרו חז”ל “אין זקן אלא מי שקנה חכמה”, ושופט הוא בחינת בינה, ע”ד הכתוב “המשפט לאלוקים”, ובינה היא בחינת אלוקים. ועוד יש לבאר ענין חכמה ובינה ע”פ מה שביאר התניא – דחכמה היינו המושכלות האלוקיות. בינה היא מלשון התבוננות, שהאדם מתבונן ומעמיק להפנים בתוכו את המושכלות האלוקיות שהשכיל, להביאם לכלל הרגשה ומעשה, והיינו שע”י בחינות אלו של חכמה ובינה של המושכלות האלוקיות והפנמתם יכול האדם להגיע על ידם לידי הכרת הרע.

 

(שם ג) “והיה העיר הקרובה אל החלל, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר אשר לא עובד בה, אשר לא משכה בעול”.

קירבה וריחוק ברוחניות ענינה השוואת הצורה, שהיא המקרבת בין הנפרדים, ושינוי הצורה שהוא המרחיק. והיינו שהאדם מתבונן ומסתכל בתוך עצמו מה היא הבחינה שהיא קרובה אל החלל, ומה היא הבחינה שרחוקה מהמיתה, שהבחינה שקרובה אל המיתה היא בחינת מקבל ע”מ להשפיע, שהיא קרובה יותר לנפילה לרצון לקבל ע”מ לקבל, מאשר מבחינת משפיע ע”מ להשפיע, בו אין לאדם כלל עסק עם הרצון לקבל.

 

(שם ו-ז) “וכל זקני העיר ההיא, הקרובים אל החלל, ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל. וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו”.

יד ועין הם אותו ענין מורים על הכלי קבלה של האדם, דיד מורה על הכלי קבלה של האדם, דביד האדם תופס לעצמו כל דבר, ועיין ע”ד מ”ש חז”ל (במדב”ר י ב) “עין רואה ולב חומד”. והנה כאן הזקנים אומרים ש”ידינו לא שפכו את הדם ועינינו לא ראו”,  שאנו בידים שלנו לא הבאנו על עצמינו את הבחינת מיתה, שהוא הריחוק מהקב”ה אלא הדבר בא עלינו באונס שלא מרצונינו, שהיצה”ר שיש בנו הוא זה שכפה אותנו לעשות כן, ושלא מרצוננו. ע”ד מה שאמרו חז”ל שאור שבעיסה מעכב.

 

(שם ח) “כפר לעמך ישראל אשר פדית ה’, ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם”.

“כפר” הוא מלשון ניקיון, כדאמרו חז”ל “בעי לכפורי ידיה בההוא גברא”, והיינו שאנו מבקשים מהקב”ה שינקה אותנו מכל בחינות המיתה שיש בנו, “ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל”, שלא יהיה עוד בחינות של מיתה, בחינות של רע וטומאה בעמ”י.

 

(בואי כלה שב”ק פרשת שופטים התשע”ד)

 

slot qris