בס”ד
כתיב (דברים ז’, י”ב): “והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה’ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך”. פירש”י את הלשון “עקב”: אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, אזי הקב”ה יטיב לכם. ויל”ה: מה מוגדר אצל האדם כמצוה קלה ומה מוגדר אצל האדם כמצוה חמורה? הסביר רבינו בעל “הסולם” – המצוות המעשיות מוגדרות אצל האדם כחמורות, כי הוא מרגיש שאם לא קיים אותן הוא פושע, ואם קיים אותם הריהו מרגיש שעשה את חובתו, והריהו יהודי טוב. המצוות שבמחשבה נחשבות אצל האדם כקלות, דהיינו שאינו נותן תשומת לב גדולה לביצוען, ואינו מתמרמר על עצמו אם לא קיימן. והכוונה למצוות אשר מבקשות מאיתנו להתייחס לזולת, למשל – מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. אם האדם עושה מעשה טוב, הוא אינו טורח אח”כ לבדוק ולברר – האם בליבי קיננה אהבה באמת לחבר או שעשיתי את הדבר רק מן השפה ולחוץ? האדם אינו מבין שאם חסרה אהבת חבירו, הרי עדיין עיקר מה שתובע מאיתנו הקב”ה רחוק מאיתנו. וכמו”כ, בין אדם למקום, האדם אינו טורח לבדוק את עצמו לאחר הנחת תפילין, למשל, האם התלוו למעשה גם רגשות יראה מרוממותו ית’ ורגשות אהבה, ונדמה לאדם שאם עשה את המעשה עצמו – דיו. לכן מזהירה אותנו התורה – “והיה עקב תשמעון”, כלומר רק אם תשמעו את המצוות שהן קלות ומזולזלות באופן טבעי, רק אז יתקיים בנו “ברוך תהיה מכל העמים”. רק פיתוח הרובד המחשבתי וההרגשתי של האדם, ע”פ קנה מידה אמיתי של התורה, עשוי להביא אותנו בתור חברה, וכן כל אחד מאיתנו בתור אינדיוידואל, אל מרומי האושר. וכך אומר הפסוק במפורש (דברים ח’, ו’) : “ושמרת את מצוות ה’ אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אותו”. “ללכת בדרכיו” – הכוונה לאהוב את הזולת כפי שהקב”ה אוהב את הנבראים, וברור שכל זמן שאנו נעדרי אהבה אין אנו הולכים בדרכיו, “וליראה אותו” – הכוונה לחיות ע”פ אמות מידה של יראה מפני רוממות ה’ וגדלותו המוחלטת. ואז יתקיים בנו בגשמיות וברוחניות (שם ז’): “כי ה’ אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורימון”.
אבל אם ח”ו להפך (שם י”א): “השמר לך פן תשכח את ה’ אלקיך לבלתי שמור את מצוותיו”, כלומר – אפילו אם תשמור מצוות, אבל לא את מצוותיו של הבורא, אלא את מצוותיך, היינו שתעשה את המצוות מצד אינטרסים אישיים שלך, ומצד מה שחינכו אותך, אבל בלא אהבת ה’ ויראת ה’, אזי (שם י”ט): “העידותי בכם היום כי אבוד תאבדון”. פירוש: לא תהיה לנו מציאות קיומית בשום רובד, לא ברובד הפרטי ולא ברובד הכללי. לדוגמא, רבות דובר בשבועות האחרונים על אלימות בחברה הישראלית, אלימות בתוך המשפחה, אלימות בין בני נוער וכו’. הגורמים הממשלתיים דיברו על כינוס ועדת שרים בין משרדית אשר תבדוק את דרכי הטיפול בבעיה. אבל לאנשי אמונה הדברים פשוטים – ודאי שאם אין החינוך לפי דרכי התורה הדוגלת באהבת הזולת – שום דבר לא יצלח, ואי אפשר להציב שוטר בכל קרן רחוב, או ששוטר יתיצב בכל בית בכדי לשמור על הסדר בכל משפחה, אלא הציבור הישראלי צריך להבין שכל זאת עלתה בידו מטעם שהתרחק מעקרונותיו שלו וניסה ללכת לפי עקרונות אומות העולם, ואלה הן התוצאות. וזהו רק קצה הקרחון. וכמו”כ, גם הציבור אשר שומר תו”מ צריך סוף סוף להבין, שגם אם הוא מקיים הכל, אבל רק ברמה המעשית, ולא כלום ברמה המחשבתית וההרגשתית, אזי גם דרכו לא תהיה סוגה בשושנים. עד אשר ניתן אל לבנו את האמת הזו: “ועתה ישראל מה ה’ אלקיך שואל מעמך? כי אם ליראה את ה’ אלקיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו” (דברים י’, י”ב). יעזרנו ה’ להשתנות, ולההפך לבריות אוהבות.
