בס”ד
“במה אדע כי אירשנה? ויאמר לאברם: ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה”
(בראשית ט”ו ח’, י”ג)
יל”ה, מדוע ביקש אברהם ביטחונות מהבורא על ירושת הארץ? האם לא האמין לבורא שבכוחו להנחיל לעם ישראל את ארצו? ובאופן פשוט ניתן להסביר, דהנה ענין ארץ ישראל, היא בחי’ הרצון להשפיע שבלב האדם. דארץ היא מלשון רצון, וישראל הוא בחי’ ישר-אל, דהיינו שכל רצון האדם לעשות נחת רוח ליוצרו. ולכן כתוב לגבי ארץ ישראל (דברים יא, יב): “ארץ אשר… עיני ה’ אלקיך בה מראשית השנה ועד אחריתה”. שאל רבינו בעה”ס: האם בארצות אחרות אין הקב”ה משגיח? רק בארץ ישראל הקב״ה שם לב לבריותיו? אלא כל המדובר הוא מצד התחתון, דמי שדר בארץ ישראל, היינו שרצונו הוא רק להשפיע לבורא, אזי מרגיש שהשגחת השי”ת היא בכל המצבים, דהיינו מראשית השנה ועד אחריתה. משא״כ מי שדר בארץ העמים, דהיינו שרוצה רק לקבל הנאה ותענוג לתועלת עצמו, אינו מרגיש את השגחת השי”ת כלל.
והנה כאשר ראה אברהם שהקב”ה רוצה להביא את בניו לארץ ישראל, דהיינו לרצון להשפיע, לא הבין איך ניתן הדבר, דמשמעות הדבר שיהפוך האדם את טבעו לחלוטין, ויהיה בריה אחרת ממה שנברא, וזה היה קשה בעיניו, איך יוכלו בניו לבוא למדרגה כזו? ע”כ שאל: “במה אדע כי אירשנה?” וענה לו הקב”ה: “ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה”. דהיינו שיש להקב”ה ביטחון אחד בעולם הנקרא דרך יסורים, דההליכה בדרך הרצון לקבל, היא עצמה טומנת בחובה יסורים גדולים, דאין אדם מת וחצי תאותו בידו, ויש לו מנה רוצה מאתים, ועוד צרות רבות וגדולות לפרט ולכלל. לכן ע”י היסורים הללו, יהיה להם את הרצון ואת התבונה לבקש מן הבורא את הטבע השני של אהבת הזולת.
ואדמו”ר זצ”ל פירש את הדברים באופן קצת אחר. דאמר אשר ירושת הארץ הרוחנית משמעותה היא קבלת אורות גדולים, דכל אדם צריך לקבל את כל הנרנח”י של נשמתו, וע”ז תמה אברהם: כי הלא במדרגה הרוחנית הקטנה ביותר, כבר יש בה שלימות עצומה, ומה יכריח את בניו לילך הלאה ולקבל את כל האורות הגדולים דארץ ישראל? וזה ששאל: “במה אדע כי אירשנה ?” וע”ז ענה לו הבורא – שמחמת היסורים הגדולים שירגישו בשיעבוד לאהבה העצמית הנקראת מצרים, יצעקו לעזרת ה’, שיעזור להם להשתחרר משליטת מצרים, בכדי שיוכלו לעובדו באמת ובאהבה. והנה ע”י צעקה וצורך אלו ימשיכו את כל הנרנח”י של נשמתם, לא בתור מותרות, אלא שללא האורות הללו, לא יוכלו לתקן את כל הרצון לקבל שלהם. ובכך יש ביטחון שאכן יזדקקו לכל האורות הללו. וז”ש “ידוע תדע – כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם”.
