בס”ד
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מצותי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ. וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת-בָּצִיר, וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת-זָרַע; וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. (ויקרא כו, ג’-ה’)
וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם הפסוק מדבר על ישיבה בארץ ישראל בביטחון, אבל אפשר גם לפרש אותו באופן כללי, לאו דווקא על הישיבה בארץ ישראל, אלא להרחיב אותו על הישיבה בכל כדור הארץ בכלל. אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מצותי תִּשְׁמְרוּ – אם תלכו לפי דרך התורה תוכלו לשבת על כדור הארץ בביטחון, ואם לא תלכו בחוקי התורה – לא תוכלו לשבת על כדור הארץ בביטחון. מפירוש זה למדים, שהדברים לא מתייחסים רק ליהודים בארץ ישראל אלא לכלל האנושות כולה. במציאות שלנו רואים שיושבי הכדור הזה לא יושבים כל כך בבטחה על הכדור. הטבע מביא אסונות רבים על בני האדם, ולאנושות אין כל כך ביטחון. לפני זמן היה הצונאמי הגדול בו נהרגו עשרות אלפי איש. לפני זמן לא מועט היינו עדים לסופה עצומה שהתחוללה בבורמה, עד עכשיו נספרו שם בסביבות כמאה עשרים אלף הרוגים ועוד חצי מיליון נעדרים. וגם שמענו על רעידת אדמה חזקה בסין עם עשרת אלפי הרוגים המדווחים בדיווח ראשוני. יותר ויותר מתקבל הרושם שיושבי הכדור הזה לא חיים בביטחון על כדור הארץ, יש יותר ויותר אסונות טבע: סערות, רעידות אדמה. לפעמים נדמה שהעסק כולו כאילו נמצא במנוחה ובפסטורליה אותה הטבע מפר פתאום, הטבע מתגבר, משתולל ובכוח גדול שובר, הורס, מנתץ כל מה שעומד בדרכו והורג מאות אלפי בני אדם.
מה הסיבה לכל זה? – הסיבה פשוטה. יש בורא שברא את כל היקום כולו ובמיוחד את כדור הארץ עם בני האדם. הבורא הזה נתן לבני האדם תורה, מסמך אלוקי עם הוראות לנבראים מאת הבורא, שאומרות שאם בני האדם ישמרו אותן הם יכולים לשרוד. אל נחשוב שהתורה מיועדת רק ליהודים, הרי חז”ל אומרים שלפני מתן תורה בהר סיני הציע הקב”ה את התורה לכל אומה ואומה. את זה אומות העולם סרבו לקבל בגלל שהחינוך שהתורה אמורה לחנך את האגו האנושי הפריע להן. לאומה אחת הפריע “לא תנאף” לשנייה “לא תגזול” – כל אומה ואומה עם איזה טבע של רצל”ק מושחת בו היא דוגלת ודרכו היא מנסה להשיג סיפוק. את המצווה הזאת היא לא רצתה לקבל – כי לתפיסתה המצווה פוגעת בה. במקור, הקב”ה ייעד את התורה לכל אומות העולם. מטרת התורה היא חינוך האדם לאהוב אלוקים ואדם ולא לחיות ולספק את עצמו בלבד. התורה מחנכת להתחשב עם כל הסובב וגם להתחשב בטבע, להתחשב עם בני האדם, להתחשב עם הבורא שייצר את כל הבריאה ומחייה את כולה. אם האדם יתחשב בסביבתו – הטבע לא יתפרץ עליו בזעם ובכעס. מעבר לעניין העליון שהקב”ה בא בחשבון עם ברואיו, ברמת ההסתכלות הפשוטה, מכיוון שהאדם לא חי על פי התורה, והוא והאנושות כולה דואגים אך ורק לתועלת עצמם, דואגים לאינטרס האישי – התוצאה לכך השחתת הטבע על ידי האדם והאנושות. האדם גורם להתחממות כדור הארץ, התעשייה פולטת גזים רעילים והרסניים מבלי להתחשב בתמורות הגלובליות של מעשים אלה. תעשייה – זה הרבה כסף. להסב את כל המכשור ההרסני למכשור פחות הרסני עולה כסף. לאף אחד לא איכפת מההרס כי הוא חושב שהאסון לא יגיע אליו, ובשביל מה בכלל להתחשב עם כולם. הרצון לקבל תענוג מהכסף לא נותן לשפר. המכוניות פולטות גזים רעילים, כל זיהום האוויר נוצר מהתעשייה לסוגיה השונים. האינטרס הגלובלי צריך לגרום להפסקת השימוש במכוניות פרטיות. הרי ברור, שבאופן ראשוני הממשלות בעולם היו צריכות להעביר את כל התחבורה לתחבורה ציבורית, רכבות ארוכות וכדומה. יושב לו אדם בתוך רכב אחד ופולט רעלים לעולם. בעולם המערבי, לכל משפחה יש שני רכבים ויותר שמזהמים כל חלקה טובה. אדם אחד עם רכב פולט את הגזים ואת הרעלים שלו ולאף אחד לא איכפת. כל אחד רוצה להגיע כמה שיותר מהר ליעד ובכמה שיותר נוחיות. יצרני המכוניות בוודאי לא רוצים לשנות את זה, כי הצריכה הזאת היא הרבה מאוד כסף. הרצל”ק של האדם הורס את העולם. ייצור הפלסטיק הבלתי מתכלה הוא תעשייה עם הרבה מאוד כסף. פלסטיק – הוא חומר בלתי ממוחזר בטבע. מי שמסתכל בסרטי טבע רואה איך כל החומרים הנפלטים מהתעשייה, כל הפלסטיקים למיניהם, זורמים ומגיעים לכל מקום בעולם, והם הורסים את הטבע לחלוטין. במקום שאדם יחפש להשתמש בחומרים שיתמזגו עם הטבע – הוא מעדיף את הנוחיות שלו, ולא מעניין אותו בכלל הטבע. את אף אחד לא מעניין כלום והטבע חוזר כבומרנג גדול. יש חוק, חוק ניוטון, שאומר שאם אתה זורק כדור על הקיר הוא חוזר אליך באותה עוצמה שהפעלת בזריקתו. החוק הזה פועל גם כאן. אותו הכוח העוין וההרסני שאתה מפעיל על הטבע, מחזיר לך הטבע כבומרנג הרסני. הסערות שהטבע מייצר הן תוצאה של חוסר איזון בטבע בצידו האחד של הכדור, חוסר האיזון בטבע בצדו האחד חוזר אל צידו השני של הכדור, וכך חוזר חלילה. מצד לצד. האדם כורת יערות שלמים. הכול כסף. בתי החרושת צריכים עץ, והתעשייה לא מתחשבת בבריאה האלוקית. הקב”ה ברא את העצים כדי להועיל לחיים הכלליים על פני הכדור הזה, אבל האדם כורת עצים, משמיד את הטבע, החיות נכחדות. אם הבורא ברא את החיות סימן שהן צריכות להיות כאן, הן מועילות לכל מיני דברים שאני לא בטוח שאנחנו יודעים אותם בכלל. האדם מתחשב רק עם הרצל”ק שלו: כורתים, משמידים והורסים, ואחר כך הכוח ההרסני הזה חוזר כבומרנג ובגדול.
אני לא מדבר כאן מהצד המיסטי, הלא מובן, של ענישה ע”י הקב”ה, כאן אני מדבר על כך, שהקב”ה ברא את הטבע ונתן לאנושות את התורה, תורה עם הוראות. ההוראות האלה, בקיצור, הן עניין של חינוך. הרצל”ק של האדם נברא גם לתועלת מסוימת, כי על ידי הרצל”ק יש כלי ליהנות, אבל בתנאי שהוא יווסת ויחנך להשתמש ברצל”ק במינון שהתורה מתירה. אם משתמשים ברצל”ק ללא איזון וללא מינון – הוא הופך להיות כוח הרסני, ואח”כ האסון חוזר לאדם בעוצמה ובגדול. חוק זה פועל בכל עניין ועניין, בכל עניין ועניין רואים את זה. הרצל”ק ייצר את המתירנות בעולם, האדם נסחף ומגיע לקיצוניות המטורפות ביותר שחוזרות כבומרנג. למשל, לאנשים אין סיבה להתחתן, אין להם טעם וסיבה להתחתן. כל התא המשפחתי נהרס, אנשים כבר לא מביאים ילדים לעולם – כל החיים התקינים נהרסו בגלל הרצל”ק של האדם. האדם מחפש ליהנות והוא משחית את עצמו ואת העולם. חיי האדם כבר לא בטוחים על הכדור הזה. אם המין האנושי לא ייקח את עצמו בידיים ויבין שהוא צריך לעשות ריסטארט מקיף ודרסטי: להתחיל ללמוד מחדש מאלף, לא לתת למכונת הרצל”ק לקבוע ולשלוט אלא לתת להוראות התורה לכוון – אם האדם לא יעשה את זה, אנחנו רק בפתחו של האסון: אסונות טבע, אסונות אנושיים וכדומה וכדומה.
עדיין לא מאוחר, עדיין יכולים ללמוד, עדיין יכולים לעשות רפורמות, לשנות וללמוד דרכי חיים חדשות לפי מה שהבורא רוצה. רק כך נוכל להציל את עצמנו ואת העולם כולו. (תשס”ח)
