בס”ד
וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה; וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן, לְטַהֲרָם. אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם (במדבר ח’, כ”א-כ”ב)
הלויים מרמזים על הכלים דקבלה שבאדם – רצונות דקבלה, ולכן הם צריכים להסתפח לכהנים שמרמזים על כלי ההשפעה של האדם – על מידת החסד. רמז שהקבלה צריכה לשרת את ההשפעה ולא להפך. בסיום התהליך אומר הפסוק: וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם – יתחטאו לשון חיטוי, כלומר ניקוי. מרמז שהאדם צריך להתנקות מכל בחינות הקבלה שבו. איך אפשר להתנקות? שורש הבעיה בכך, שאנחנו לא מכירים שהרצונות דקבלה שלנו הם דבר רע. להפך, האדם סביב הרצונות דקבלה שלו רוקם הרבה הרבה רומנים של התייפייפות, של יופי, של הנאה ושל ערכים – זה שורש הבעיה. אדם לא יכול להתנקות ממשהו שמוגדר אצלנו כדבר נחמד, כדבר יפה, כדבר מועיל, תרבותי, שהוא ערך עליון. למה בכלל שהאדם יתנקה מדבר כזה? העולם המודרני, מסביב לכל היצרים והתאוות שלו, פיתח תרבות של שקר, תרבות שלמה שהולכת ואורגת אריגת אומן להראות איך כל החיים עם היצרים והתאוות הללו הם חיים נעלים ונפלאים, עולם של יצרים מהנים שהם השפיץ של החיים. אם הכל כל כך יפה וכל כך טוב, אז למה בכלל נרצה להתחטא, להתנקות מכל זה? למה שנרצה להתפטר פתאום מדבר שהוא הדבר הכי טוב שיש לנו בחיים? מה ההבדל בין ההסתכלות שלנו אל מול ההסתכלות של חז”ל? חז”ל אומרים, שהיצר הרע של האדם, הרצונות דקבלה שלו, היצרים והתאוות שלו – הם האויבים הכי גדולים של האדם. בכמה וכמה מקומות בש”ס מסבירים לנו חז”ל שהרצל”ק הוא האויב הכי גדול שיש לאדם. תסתכלו איזה מרחק יש בין שתי ההסתכלויות האלה. מצד אחד, ההסתכלות השקרית של התרבות המערבית שמתייחסת לעניין האוכל למשל, התרבות המערבית משרישה בנו שהיצרים האלה של הרצל”‘ק הנאה ותענוג מאוכל הם ה-דבר, הלא הלכו ופיתחו את זה לתרבות שלמה, והאדם לא מסתכל על זה בעין רעה, להפך, זה מציל לו את כל החיים. לולא זה מה היה לו בחיים? סביב האוכל הלכו ופיתחו תרבות שלמה. אנשים מבלים חצי מהחיים שלהם מסביב לאכילה: החל במה לקנות ומה לא לקנות, וכשאתה אוכל גבינות תשתה יין כזה, כשאתה אוכל בשר תשתה יין אחר, וגם איזה בשר אתה אוכל, אתה יכול לעשות בשר עם פטריות, אתה יכול לעשות בשר על האש, אתה יכול לבשל אותו עם יין, יש בשר מעושן ויש עוף, יש בקר ויש עזים ויש איילים – תרבות שלמה יש מסביב העניין הזה. מלמדים אותך: מתי לאוכל את הפיצוחים, לאכול אותם לפני או לאכול אותם באמצע או אחרי, ויש יין אחד בשביל דגים ויין אחר בשביל גבינות, יין בשביל פיצוחים ויין בשביל בשרים – והכול מסודר בסידור אומנותי. ראיתי כבר, אומנם לא כל כך בארץ, אבל בחו”ל ראיתי שמקפידים גם על סידור יפה של השולחן, ממש מעשה אמנות: שיהיו פרחים ומפיות, סכין ומזלג מזהב, סכין מיוחד לדגים, סכין מיוחד לעוף, סכין מיוחד לבשר וכל אחד מעוצב בצורה אחרת. הלכו ופיתחו מסביב לזה תרבות שלמה.
שלא לדבר על התרבות שקשורה לאישה וגבר. את מושג האהבה הכילו על כל דבר. פיתחו רומנים אין ספור מסביב לזה עם סיפורים, שירים וסרטים, וקוראים לזה אהבה כאילו יש כאן ערך עליון של האהבה, אבל הכל בעצם, זו אהבה עצמית. סביב כל הנושא הזה יש את עניין המתירנות וכל ענייני המין וכדומה. פיתחו את זה כל כך עד שזה הפך להיות מוקד כל החיים. וכי איך אדם יכול ליהנות אם לא מהנושאים של האוכל, של יחסי גבר ואישה, זה כל החיים? חז”ל באים ונותנים הגדרה הפוכה ב-180 מעלות שאומרת, שכל היצרים וכל התאוות הם הרע שבאדם והם האויב של האדם. למה הם האויב? כי הם אחראים לכל הצרות של האדם. כל כולן של הצרות שיש לאדם באות מהרצונות דקבלה שלו. ניקח את העניינים הרפואיים – כל המחלות שיש לאדם בוודאי הן תוצאה של כל היצרים על כל מיניהם שהאדם משתולל בהם באופן לא פרופורציונאלי כדי להשיג הנאה ותענוג. חוק הוא, שכל תענוג שהשגתי אתמול, אתמול הוא היה מלהיב, הוא היה משהו, היום הוא כבר לא אותו דבר, היום הוא די פרווה כי הרצל”ק לא מתלהב ממשהו שהוא כבר מכיר. בסדר, איך אומרים? ‘כבר היינו בסרט הזה’. אתמול זה היה משהו, היום כבר 20% מהתענוג ירד, מחר עוד 20% ירד ועוד כמה פעמים – זה הוא זה, מכירים את זה וגמרנו. אבל הרצל”ק רוצה הלאה, צריכים להמציא לו משהו חדש. התרבות המערבית עובדת שעות נוספות בכדי להמציא גירויים חדשים שמגיעים לכל מיני סטיות שונות ומשונות, כי מה שהיה אתמול כבר לא רלוונטי היום. צריכים להמציא סוגי אוכל חדשים וכל מיני דברים חדשים שיענגו את האדם, כי הוא כבר הרגיש את הדברים הרגילים, צריך להמציא דברים חדשים ומשונים, מגיעים לכל מיני סטיות וכל מיני דברים מטורפים. העסק הולך וצולל מטה. דברים שנחשבו כלא נורמאליים לפני 20-30 שנה, היום הם מקובלים לגמרי, ומכיוון שהם מקובלים – הם כבר לא מעניינים. בשביל המחר צריך להמציא סטיות חדשות, דברים חדשים. כך האדם הולך ומתדרדר מדחי לדחי בכל העניינים. מזה מתפתחות מחלות חדשות, בתי החולים מלאים עד אפס מקום, מחלקות האונקולוגיה מלאות, והייסורים הם עד לב השמיים – והאדם לא מבין מאיפה זה בא. אני אומר לכם מאיפה זה בא, זה פשוט מאוד, אחד ועוד אחד הם שתיים, אין מה לחשוב אפילו פעמיים – כל המחלות וכל הצרות שיש לאדם, כל הדיווחים השונים שאנחנו שומעים על אנשים בדרג זה או אחר שנתפסו בגניבות, מאיפה זה בא? בטח מהיצרים והתאוות שמשתוללים. כל מעשה האלימות, פשעים ומעשי סדום וכל הסטיות למיניהם – הכל בא מהנקודה הזאת. לדעתי, סדום ועמורה נראה כמו איזה בית אבות צמחוני לעומת מה שקורה היום בארץ ובעולם.
באים חז”ל וצועקים, דע לך, מה שאתה הולך ומתקשקש בביצה הזאת של היצרים והתאוות שלך שאתה עוד הולך ועושה מזה תרבות שלמה, זה האויב הכי גדול שלך, זה מה שמפיל אותך – אותך האיש הפרטי ואת כל החברה באופן כללי. החברה הולכת וצוללת למטה, הפשע והאלימות, הגניבות והשוד, הפשע והסטיות, מעשי סדום, הגירושין שיש על ימין ועל שמאל פושטים בכל מקום. התא המשפחתי הוא מוסד שנכחד זה מכבר. עניין הנישואין שהיה נהוג אצל אבותינו לפני 30-40 שנה: הקמת בית, משפחה, ילדים, נאמנות וכדומה – זה לא קיים היום כי חבל על הזמן, זה משעמם, זה לא מספק שום דבר. ממילא הכול הולך ומתדרדר.
אם רוצים להציל את מה שנשאר, צריכים לעשות ריסטארט לכל המערכת, צריך לאפס את הכול ולהתחיל מההתחלה, ללמוד את החיים מחדש על פי התורה והמצוות, להבין שמערכת היצרים והתאוות שלנו היא האויב האישי של כל אחד. חבל לכם לחכות. אתם יודעים, אדם מחכה ומחכה ובסוף מודיעים לו בצער רב: תשמע, מצאנו אצלך הסתיידות עורקים וצריך לעשות עכשיו ניתוח מעקפים, או שמצאנו אצלך גידול ואנחנו לא יודעים כמה ימים נשארו לך וכדומה. כשאדם שומע את זה אז מתחיל לעשות שמיניות באוויר ומתחיל לתקן, לעשות דיאטות ולהצטמצם, חבל. בשביל מה אתה צריך להרוס את החיים ולהגיע למצב שהחיים נגמרים בצורה כל כך קשה? אפשר גם לחיות לגמרי אחרת, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. אפשר ליצור חברה נקייה שמושתת על ערכים, על אהבת הזולת, על איזון בכל מה שנוגע לצרכים הגשמיים. זה לא שהתורה אומרת לאדם, ‘אל תאכל’, ולא שהתורה פוסלת את היחסים בין גבר ואישה, חס ושלום. ההפך הוא הנכון. התורה נותנת לאדם את הקריטריונים איך להשתמש ברצון לקבל בצורה מאוזנת ונכונה שלא תזיק לו. אנשים חושבים שהתורה מגבילה והם רוצים לחיות בחופש. מתוך החופש הזה הם מגיעים לכל האונקולוגים, וחבל. מתוך החופש הזה מגיעים לחברה הרוסה כזאת. זה לא חופש – זה בית סוהר. אדם נמצא בתוך בית הסוהר של היצרים והתאוות המשתוללים שלו עד שהוא מגיע לסטיות מטורפות, עד כדי כך שהיום מי שכבר מצליח להתחתן ולהקים בית, ואם הוא מצליח מבלי להתגרש, שזה לא כל כך הרבה אנשים, הוא מפחד לשלוח היום את הילד שלו לרחוב או לבית הספר, כי מי יודע מי ייפול עליו מאיזה עץ ועם איזו סכין, כי מה אתה יודע היום… לחברה כזאת הצלחנו להגיע היום במדינת ישראל הנאורה עם הסיסמה ‘להיות עם חופשי בארצנו’. לזה הגענו.
אם רוצים לתקן, צריכים להתחיל מההתחלה. והפעם, צריכים ללכת עם התורה – כי הבורא יתברך כשהוא ברא את האדם עם הרצונות דקבלה שלו, עם היצרים, עם התאוות – הוא נתן גם את התורה, כדי שנדע איך להשתמש נכון במערכת שלנו, בצורה מווסתת, ושלא נגיע לקטסטרופה כפי שיש היום. היום הגענו לקטסטרופת הקטסטרופות הזאת מאחר ואנו עוטפים את הכול בצלופן וורוד, ואנחנו מתייחסים לכל הטירוף הזה כמו לתרבות נאורה, לקידמה – כך מתייחסים לכל הטירוף ולכל הבהמיות הזאת. אבל מי שיש לו קצת שכל בקדקוד, שרוצה להינצל מכל הקטסטרופה הזאת, כל מי שרוצה לשמור על השפיות של עצמו ושל המשפחה שלו – כדאי לו להתחיל מהתחלה.
אני חוזר ואומר: התורה מגדירה את היצרים של האדם כשונא הכי גדול שלו. אתם בוודאי תשאלו אותי, ‘מה, לא נאכל? נאכל רק לחם עם מים? ולא נתחתן? התורה פוסלת יחסים בין גבר ואישה?’ – לא, ההפך הוא הנכון. התורה נותנת לאדם את ההוראות שבאמצעותם הוא באמת יכול ליהנות מאכילה כפי שצריך. אם ילך בדרך התורה הוא ישלוט על היצרים שלו, ולא שהיצרים ישלטו בו. אם הוא יתנהג בדרך התורה הוא יכול לווסת את הכול בצורה נכונה: ליהנות מאכילה, למסד את היחסים של גבר ואישה בצורה הנכונה. כשהדברים הם בצורה הנורמאלית ביותר, האדם לא יגיע לדברים מטורפים והוא יוכל ליהנות מהחיים בצורה הנכונה והמלהיבה ביותר. כששומעים להוראות של הקב”ה אז לא צריך להגיע לאונקולוגיה ולא צריך להגיע לשום מקום: לא לבתי סוהר ולא לבתי משפט, לא לבתי חולים ולא לבתי משוגעים. הצעד הראשון – מיסוד החיים שלנו על פי התורה ואז נוכל להתחטא. כלומר, להתנקות מכל הרע שבנו. להעמיד את החיים על ערכים נכונים וטובים ולא על ערכי השקריות שבאו מאומות העולם. אומה”ע טועות ומתבוססות בתוך הביצה המטורפת הזאת, ואנחנו, כאילו בלית בררה, צריכים לרוץ אחריהן, ללכת ולעשות מכל היצרים החייתיים והבהמיים – תרבות. על זה כתוב: וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם. כלומר, צריכים להתנקות מכל היצרים, מכל התאוות, מכל הסטיות המטורפות. ההתחטאות נוגעת, למעשה, לדיבור ולמחשבה. צריכים דיבורים נקיים, ללמוד איך לדבר, מה לדבר, ומה לחשוב, ואיך לחשוב. צריך לאפס את כל המערכת מההתחלה ואז יכולים לבנות חיים טובים, חיים מאושרים.
וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם, בגשמיות, בגדים הם המלבושים בהם מתלבש אדם. מבחינה פנימית, הבגדים הם הלבושים שהאדם מלביש את כל היצרים והתאוות שלו. הסברתי, אדם לוקח את כל היצרים והתאוות שלו ומכניס אותם לתוך לבושים של תרבות, של נאורות, של קידמה, של אהבה עצמית – כל מיני מעטפות שונות. אומרת התורה: וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם – את הלבושים האלה צריך לכבס, לנקות אותם מכל השטויות, מכל השקר. שורש כל הבעיות הוא שאדם, על ידי ההבנות שלו, מנסה ליצור תרבות. ולמה כבר ההבנות של האדם יכולות להוביל? התורה מבקשת מאיתנו לבנות את החיים שלנו על פי הבנות אלוקיות, לא לבנות את החיים על פי הבנות של היצרים והתאוות שלנו. ממילא, צריכים לכבס את כל הלבושים, “וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם” אפשר גם לפרש בִּגְדֵיהֶם מלשון בגידה. אומר הזוה”ק: כל הבגידות שאנו בוגדים בבורא, בערכים העליונים של התורה, בערכי האהבה האמיתית, אהבת הזולת ואהבת השם – את כל הבגידות האלה צריך לכבס ולנקות. כתוב: וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה – האדם צריך להניף, להניף פירושו: לעלות מלמטה למעלה, להרים, להרים את עצמו מהשליטה והרצונות דקבלה שלו למעלה אל הקב”ה. להרים – זה מצב שהאדם לא מקבל, הוא מקבל אבל בצורה מווסתת ונכונה. כשהאדם מרים את הרצונות לקבל שלו לקב”ה – אז האדם באמת נהנה מהחיים שלו. מדוע? כי אז יש לו שלמות, הוא גם באמת נהנה בהנאות הפשוטות של הרצל”ק והוא גם נהנה בהנאות עליונות כאשר הוא משרת את מלך מלכי המלכים. כשהוא מקיים את רצון הקב”ה יש לו את הכול ביחד.
“וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה; וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן, לְטַהֲרָם, אחרי כל הפעולות של ההתנקות, החיטוי, הטהרה וההתרוממות, אחרי זה, אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִפְנֵי אַהֲרֹן, וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה עַל-הַלְוִיִּם, כֵּן עָשׂוּ לָהֶם – אחרי שהאדם מתנקה, אחרי שהוא מתקן את כל הרצל”ק שלו, מווסת אותו ומרים אותו, מרים אותו להתחברות עם הבורא – אז הוא יכול לבוא ולהיות ממשרתי ה’, ועל ידי כך הוא משיג, מכל הכיוונים, את ההנאה האמיתית בחיים.
אני רוצה לאחל לכל אחת ואחד באופן פרטי, שיזכה להתקדם, שיהיה לכל אחד רק טוב בחיים. שה’ ימלא משאלות לבכם לטובה. ביחד נזכה לעלות מעלה מעלה, זה לא פשוט. זה מאוד לא פשוט, מאחר שמסביבנו יש כזאת תרבות שקרית עם מוסכמות שקריות, חוקים “נאורים” שבני האדם המציאו, ושמעמידים אותם בתור חוקי החיים, חוקי ההומניות – זה בלבול גדול מאוד שקשה להשתחרר ממנו, אבל אפשר להשתחרר ממנו. פשוט, צריך לסגור את כל הצינורות דרכם נכנסות השפעות שלא מן התורה, לסגור אותם, ולפתוח את כל הצינורות דרכם נכנסות השפעות התורה, רק אז אפשר לעשות מהפכה. זה אפשרי, זה קשה, זה לא פשוט, אבל זה אפשרי. כשנעשה את זה, נוכל להינצל מכל כך הרבה כאבים וייסורים, נחסוך כל כך הרבה בכי.
(תשס”ו).
