ל……………….שלום וברכה

התאוה לנשים היא התאוה השורשית, שממנה באות כל התאוות האחרות (אדמו”ר זצ”ל). בגשמיות זו תאוות המין, ושמירת הברית משמעותה לשמש באבר המין כראוי, לפי חוקי תורתנו הקדושה, ולא לפי תאוות הרצון לקבל.

א) אדם צריך להתחתן מה שיותר מהר, בכדי שיוכל לשמש באבר הברית כראוי אצל אשה כשרה אשר תוליד לו בנים ובנות, ולא יכשל בהוצאת זרע לבטלה, היינו ללא אשה. ב) גם אשה כשרה יש זמנים שאינה טהורה, וגם אז אדם צריך לשמור את הברית. ג) גם בזמן שהיא טהורה יש חוקים והוראות וגדרי קדושה, עמ”נ לשמור את הברית, ולא ללכת לפי תאוות הרצון לקבל.

שורש ענין זה: השכינה הקדושה היא האשה הרוחנית, והיא יפה. היופי הרוחני משמעותו שהיא מלאת אור אלוקות, אשר קורן ממנה, ומושך את הנבראים להשיגו. בגשמיות אדם כובש אשה, ברוחניות כאשר אדם משיג אור רוחני זה נחשב שכבש כביכול את השכינה הקדושה, כי ניצל את היופי שבה. ובאם עושה זאת עמ”נ להשפיע נמצא ששומר את הברית, ואינו נותן לרצון לקבל שלו לשלוט.

אבר הברית ברוחניות הוא היסוד, שהוא מקום הזווג (כי אחר שבירת הכלים נגנזה המלכות), דהיינו בו בחי’ העביות הממשכת את האור, ובו גם צריך להיות המסך אשר שולט על העביות. בדיוק כפי שבגשמיות כל תאוות האדם מרוכזת סביב התענוג של אבר זה, וצריך לעשות מסך ולשמש בו רק לפי התורה, כך ברוחניות התאווה הרוחנית היא ליופי של האשה, דהיינו לאור האלוקות של השכינה, וצריך לדאוג שאור זה יושפע לשכינה הקדושה ע”י היסוד העליון רק בזמן שכוונת האדם לשם שמים, ולא זולת.

הבטוי “צדיק יסוד עולם” הוא א) מטעם שספירת היסוד הקדושה אין לה ענין לעצמה, אלא רק להשפיע למלכות המכונה “עולם” (אבל יכולה לעשות זאת רק בזמן שהתחתונים ראוים), כך גם הצדיק צריך להיות מנותק מן האנוכיות שלו, וכל עבודתו עבור אחרים. ב) הצדיק הוא זה שאינו פוגם את בריתו, כנ”ל.

בידידות

אברהם מרדכי גוטליב