קודם כל צריכה לעשות השתדלות מקסימלית להתחתן, כי לא טוב היות האדם לבדו. ובפרט אשה. כי ע”פ דרך חשיבת התורה רואים שהאשה מצד הטבע, תמיד צריכה להיות ברשות מישהו, ולא בודדה ללא רשות. למשל מענין נדרים רואים, שהאשה צריכה להיות או ברשות אביה, או ברשות בעלה, כי צריכה מישהו שיפר את נדריה. כמובן שלא הכל בידי אדם, אבל להשתדל צריכים.

ובעוונותינו יש אלמנות רבות, ועוד יותר גרושות, ועוד יותר נשים שלא התחתנו אף פעם. סיבת הדבר לענ”ד:

אלמנות, מטעם “והיה אם שמוע תשמע בקול ה’ אלקיך והאזנת למצוותיו, כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה’ רופאך”. ומכלל לאו נשמע ההן, שאם אדם לא ישמע בקול ה’ אלקיו, אזי השי”ת כן ישים עליו מחלה, רח”ל. ואין אני מאשים כאן את אלו שנפטרו ח”ו בנ”ל, אלא להפך: פעמים רבות “הצדיק נתפס בעוון הדור”, הוי אומר שכל אחד צריך לומר לעצמו: אני הוא האשם בכך שאנשים נפטרים, כי מחמת ריבוי עוונותי השי”ת נותן בהם מחלות, ולכן הם נפטרים.

גרושות, מטעם שלמדנו מדרכי הגוים, שאצלם הכל נקבע ע”פ תענוגי התאוות, ולכן מחליפים בני זוג השכם והערב. רח”ל. אבל דרך התורה היא שאדם יחיה עם בן הזוג שהועיד לו השי”ת, ויעבוד על עצמו, לתקן את מגרעותיו, ולקבל את השני באהבה. וגם אם לא מתמלאות כל תאוותיו, וגם אם קשה לו, ויש דברים רבים שמפריעים לו אצל בן הזוג, יעבוד על עצמו, להסתפק במה שיש, ולהביט בצדדים החיוביים שבבן הזוג. וכי באנו לעולם בכדי שיתמלאו כל תאוותינו, או עבור ההפך?

נשים לא נשואות, ג”כ מטעם שלמדנו מדרכי הגוים, שיצרו איזה דמיון של סוג יחסי אשה וגבר הקרוי אצלם “אהבה”, ומשתחווים לדמיון הזה בכל לב. ולפיכך נשים מחפשות את הגבר שאיתו תרגשנה שלימות ואהבה, ומציירות בדמיונן איזו דמות ערטילאית, שהיא “נסיך החלומות” שלהן. אבל כל זה הוא הבל ורעות רוח, כי גישת היהדות שאדם צריך להתחתן, עם בן זוג שמתאים לו ע”פ ההגיון, ולא לבנות דברים על הרגש והדמיון החולפים. אלא כפי ששמעתי ממורי ורבי אדמו”ר זצ”ל: אדם צריך להגדיר לעצמו את התכונות הרצויות לו אצל בן זוגו, ולאחר שנפגש כמה פעמים יעשה הערכת מצב, ובאם יש שישים אחוז ממה שרוצה, יתחתן. וענין הרגשות הנעלות והאהבה כל זה צריך להיות, אבל לאחר החתונה, ולא לפניה. כי ענין החתונה משמעותו עבודה עצמית, של התבטלות לבן הזוג, ושל “ואהבת לרעך כמוך” וכו’, וממילא, מתחילה צריכים לבחור את בן הזוג, ע”פ הקריטריונים הנ”ל, ואח”כ ודאי שמזומנת עבודה, כי בכל אדם יש חסרונות, וב’ אנשים שצריכים לחיות ביחד, חייבים לותר אחד לשני, ולסבול כל מיני נטיות של השני, ותמיד ישאר עוד מקום עבודה רב. כך שלבחור ולבדוק בצורה מופרזת, אינו הגיוני. אלא לאחר החתונה לפי שיעור העבודה העצמית של כל אחד מבני הזוג, כך מתפתחים הרגשות ומתעלים, ומתעצמת האהבה, בעזה”ש.

לשמוע קלטות, או כל צורת תקשורת אחרת המעבירה דברי תורה, ודאי לגיטימית. גם לאחרונה יש נשים כשרוניות שלמדו בעצמן, ונעשו רבניות מגידות שיעורי תורה, וזה ודאי לגיטימי וטוב. שאלת שאלות הלכתיות בטלפון, לרב פוסק, ג”כ נכונה, מטעם שבד”כ הדברים קצרים ועניניים, ואינם גולשים לשום ענין אישי. ובאם אשה כזו רוצה להשתתף בשיעור של רב, אזי יכולה לעשות זאת, אבל ללא שום יצירת קשר אישי.

והשי”ת יעזרנו, בכל המובנים, שנלך אך ורק בדרכו.