מעוניינים להישאר מעודכנים?
מה מטרת החינוך ? מהי צורתו של החינוך הפנימי ?
מהי משמעות חינוך? האם העברת אינפורמציה, או שמא הדרכת עבודה עצמית? לכאורה אינפורמציה יכול אדם היום לקבל דרך מחשב, ואינו צריך אדם. הצורך באדם מחנך הוא בכדי לקנות ממנו יכולת לחיות בצורה נכונה.
הקשר בין המחנך למחונך יכול להתבצע דרך לימוד של חומר עיוני, שסובב סביב ענינים חינוכיים. חומר כזה ניתן לקחת באופן מקורי מתורתינו. אולם הקשר בין מחנך למחונך יכול להתבצע גם ללא כל חומר לימודי, אלא על סמך הקשר ביניהם בלבד, על סמך דוגמא אישית, וכו’.
לפי”ז, מי שאינו מחונך, אינו יכול להיות מחנך. המורה חייב להיות מחונך פנימית וחיצונית, ועי”כ יוכל להקרין לתלמידיו. מורה שאינו כזה, בעצם אינו יכול לבצע תפקיד של חינוך. גם אין שום סיבה שתלמידיו ירחשו לו כבוד.
נמצא, חינוך האדם לאהבת הבריות ולאמונת ה’ יכול לבוא אך ורק ע”י הליכת המחנך בדרך פנימיות התורה, כי אז לפי שיעור שהוא מתחנך, ומשתנה, יוכל גם להקרין לאחרים ולחנכם.
נמצא לפי כל הנ”ל, שרוב המורים אינם כלל בקריטריון של מחנך.
התלמיד צריך לרצות להתחנך, כי חינוך אינו יכול להיות בעל כורחו. הרצון בדרך כלל בא מן הסביבה. אולם בעוד הסביבה היום מחדירה שאיפה לקניית אינפורמציה, הסביבה העתידית צריכה להחדיר שאיפה לחינוך ולהשתפרות אישית, בתחומי היחס שבין אדם לסביבתו.
התלמיד צריך להתחנך לטוב תוך הרגשת אהבה ושמחה כלפי מחנכיו, וכלפי הדרך שבה הולך. כעובר במעי אמו, שנמצא בחממה אוהדת. וכל זה תלוי בחינוכם מחדש של המחנכים כנ”ל.
התיקשורת של היום היא אנטי חינוכית בפירוש. מכשירי התיקשורת השונים: כגון טלויזיה, עיתונות, וידאו, רדיו, אינטרנט, מביאים לנער מחזות אלימות קשה. נער שניזון מסרטי אלימות למיניהם, שואף באופן טבעי לחקות את גיבורי הסרטים, ולחיות כפי מה שנראה כנורמלי בסרטים. מזה נובע שלא רק שאין לנער משיכה להתחנך, אלא להפך: הוא נגד חינוך. וממילא בתי הספר הופכים להיות כרי פשע ואלימות.
מנהיגי הציבור של היום תורמים לא מעט לקלקולו של הנוער. כי סיכום מה שעולה מכל מה שמתפרסם הוא – שמנהיגי הציבור, מועלים בכספי ציבור, ומסוכסכים בינם לבין עצמם, וכל איש דואג אך ורק לקידומו האישי, ויכול עבור זאת לדרוס עם שלם. וסיכום היחסים שבינם לבין סביבתם הוא עגום מאד, באשר הוא מראה שחיתות לא רגילה, וניבול פה ומחשבה, וכו’. וכיון שאנשים אלו צריכים להיות מנהיגי הציבור, ואמורים להוות דוגמא אישית לכלל הציבור, ממילא הנוער מקבל מהם השראה ותמיכה להנהגת חיים איגואיסטית, מושחתת, קריריסטית, ובלתי מתחשבת כלל בזולת.
א”כ ברור שלא יתכן כלל מושג של “חינוך”, כל זמן שלא מבטלים את התיקשורת הקלוקלת אשר משחיתה את נפש הנוער למען בצע כסף וכבוד. וכל זמן שמנהיגי הציבור הנוכחיים מככבים. ורק אח”כ יכולים להקים את המושג של “חנוך לנער ע”פ דרכו” מעפרו.
ילדים המחונכים בחינוך פנימי אינם חשופים לשום תרחיש אלים חיצוני, כי בטבע כל אדם יש אלימות, ואין אדם צריך ליבא זאת מבחוץ. אלא ע”י החינוך האדם צריך להכיר את האלימות שבו, וללמוד לנטרלה. ללמוד איך להפנות את האנרגיות השליליות של כעס, רוגז, עצב, וכו’, לכוונים חיוביים, של יצירה ונתינה. אין צורך לחיות את רקבון העולם יומם ולילה, רק ידיעה כללית בלבד עמ”נ להזהר מגורמים שליליים הנמצאים בסביבה.
החינוך הפנימי תובע מן האדם לממש את כל תכונותיו ותפקידיו שנטע בו האלקים. בתור שכזה, החינוך הפנימי מעודד ומרבה בלימוד עצמי, לימוד האדם את עצמו, את רצונותיו, תפקידיו, וכו’, ומימושם. החינוך הפנימי מציב בראש ובראשונה גם את השאלה המהותית: מהי מטרת חיי?
אין החינוך הפנימי מעודד שימוש במדיות חיצוניות המסממות את האדם, מקהות את חושיו, ונוטלות את נקודת ריכוזו מלימוד עצמי, אל תרחישים חיצוניים, בדוים, או אפילו אמיתים, ובעצם מנטרלות את יכולתו להכרה עצמית, ולמימוש עצמי. לכן החינוך הפנימי אינו מעודד סימום כלשהו, לא כפשוטו, ולא באמצעות אינטרנט, סרטים, וידיאו, טלויזיה, וכו’. אלא מעודד את הרגשת החיים של האדם עצמו. ההוראה: צפה בתוך חיי עצמך, לאן אתה רוצה שיזרמו, ואיך אתה מממש זאת. אין ענין לצפות במה שמחוץ לך, אלא במידה שהוא נחוץ לשינוי שלך עצמך.
דוגמא: בנים המחונכים בחינוך פנימי, ילמדו לזהות את נטיותיהם השליליות, המתעוררות דבר יום ביומו, ולפעול למען ניטרולם. במקביל ילמדו לזהות את הנטיות החיוביות בהם, ויפעלו למען גידולם והשבחתם. ניקח לדוגמא את נושא האכילה:
1) אכילת מה שבריא דוקא, ולא מה שטעים.
2) אכילת כמה שנחוץ, ולא מעבר לזה.
3) התעלמות מפירסומות ועטיפות נוצצות של אוכל, אלא ליטול דבר ע”פ תועלתו, ולא ע”פ חזותו.
4) אכילה בזמן נכון, ולא בזמנים שמתחשק.
5) אכילת מה שכשר, תוך בדיקת כשרותו.
6) אכילה בצורה נכונה, ולא בצורה בהמית.
7) אכילה מתוך כוונה נכונה, לא בכדי להנות, אלא בכדי לקיים את הגוף, לעבודתו יתברך.
אין שום ספק שאדם שמתחנך בצורה שכזו, מרים את רמת חייו גבוה, אפילו בענין פשוט וזניח כזה כדוגמת האכילה. אדם שמתחנך בכל עניני החיים בצורה שכזו, אכן חי את עצמו, ומשתנה ומתעלה לאט לאט להיות אדם ולא בהמה. הוא מגביל את הבהמיות שבו, ומרים את האדם שבו, בהדרגה.
דוגמא אחרת: בנות המחונכות חינוך פנימי, להכרה ומימוש עצמי, אינן מחפשות הרפתקאות בחוץ, כלשון הפסוק “כל כבודה בת מלך פנימה”. פירוש: כבודה של הבת היהודיה הוא שתרגיש שהיא בת מלך. כדוגמת חפץ יקר שאין מטלטלים אותו בחוץ, בזולות וזלזול, אלא שומרים אותו בחדר פנימי, במקום מכובד, עמ”נ שיוכלו להנות ממנו רק אנשים נאמנים. כך הבת, היא יקרה, בת מלך, ואין מקומה בהרפתקאות חיצוניות, אלא במימוש היכולות הנשיות הטבעיות, כל אחת לפי תכונותיה היא.
ולכן באופן כללי, בנות כאלו, כבר בגיל צעיר מאד, גיל בת מצוה, יודעות להכין ארוחה מלאה למספר לא קטן של משתתפים. ארוחה הכוללת סלטים מגוונים, דגים, מנה עקרית, ומנה אחרונה. הן יודעות לערוך שולחן בצורה שובת עין, ולאפות לחם וחלות עוגות ועוגיות. הן יודעות לנקות את הבית לפרטי פרטיו, לרקום, לתפור, לגהץ, ולתקן את הטעון תיקון בבית. כל זאת מטעם שהן קודם כל מחונכות לממש את עצמן, את הנטיות הנשיות הטבעיות, ואין להן שום ענין להסתמם בסימומים חיצוניים. הן אינן מפונקות, החיות בכדי “להנות מן החיים”, אלא יודעות מקטנותן, שחלק מן החיים הוא קיום חובות ונשיאה בעול יום יומי. במקביל הן לומדות לפתח נטיות טבעיות נוספות בהן: כגון: מחול, מוסיקה, יצירות בחומרים שונים, פיסול, ציור, כתיבת סיפורת, שירה, וכו’. בנות כאלו כבר יודעות לטפל בתינוקות, וכבר מחונכות לתיקשורת חברתית חיובית ומכבדת.
כל זאת הוא מטעם שהחינוך הפנימי קובע – שהתענוג הגדול ביותר בחיי האדם, הוא הכרת עצמו, והשבחתו, תוך הסרת הרע מתוכו, ומימוש הטוב שבתוכו. ולכן: אין לבן או לבת ענין בדברים שמחוץ להם, כי אין ערכים מחוץ לאדם, אלא כל הערכים כבר נמצאים באופן פוטנציאלי בתוך האדם, וצריך לממשם ולהוציאם לחוץ. לכן בנים ובנות כאלו אין התענוג שלהם בצפיה בסרטים שונים, או בילוי במרכזי בילוי, מסיבות, וכו’. אלא כאמור, החינוך הפנימי מטרתו להוציא את הכוחות העצומים המצוים באדם לחוץ.
***
החינוך הפנימי, משמעותו חינוך המעודד את ההכרה בחשיבות של זולתך. הזולת כולל: דומם, צומח, חי מדבר. וזאת, כיון שהחינוך הפנימי מגלה שפנימיות כל המציאות היא מציאותו של האלקים, ממילא כל התעלמות, או זלזול, בכבודו של האלקים, אינו לגיטימי, וגורר אחריו השחתה כללית של הפרט ושל כל המערכת.
מציאות האלקים היא שמחיה את הדומם, הצומח, החי, והמדבר. תפקידנו הגדול במציאות הוא ליצור קשר עם בורא הכל, ולחיות בצורה המתיחסת באופן המירבי ביותר למציאותו. כאשר חיים באופן שכזה, נוצרים רגשות כבוד ואהבה למציאות כולה, דומם צומח חי מדבר.
אופי החינוך הפנימי הוא הכרת האלקים המצוי בסביבתך, חינוך זה פועל שהיחס לדומם לצומח ולחי צריך להיות יחס של חשיבות, באשר יש להם תפקיד במערכת הכוללת. נכון שבראם האלקים בכדי שישמשו את האדם, אבל צריך האדם להשתמש בהם לפי חוקי הטבע שברא האלקים, ולא לדרסם כפי הכתבת רצונו האיגואסטי. חינוך פנימי ימנע קודם כל שואה אקולוגית, ימנע את רמיסת הצומח למען כסף, וימנע את הכחדת בעלי החיים למען בצע כסף, ולמען שעשוע.
המטרה העליונה של החינוך הפנימי היא יצירת אהבה והרגש אמונה וכבוד בין אדם לחבירו, באשר החינוך הפנימי מחנך את האדם ללמוד את זולתו, להכיר את תכונותיו מאוייו, ולכבדם ולספקם. כלל הבסיס של החינוך הפנימי הוא “ואהבת לרעך כמוך”, והערך העליון הוא היכולת להתעלם מעצמך, עמ”נ להעניק לזולתך. לסבול, עמ”נ שזולתך יהנה.
הפסגה האמיתית של החינוך הפנימי, היא יצירת אהבה והרגש אמונה וכבוד בין אדם לאלקיו באופן ישיר. יצירת קשר בלתי אמצעי, קשר של דיאלוג, של מחשבה, של הרגשה, בין האדם לאלקיו. כאשר האדם מצליח להגיע לתיקשורת עם בורא הכל, אזי החינוך הפנימי, מגיע לפירותיו האמיתיים, שמחמתם נבחן האדם, כנזר הבריאה.