לכבוד מרת …. הי”ו,

א. יש חובה ליהודי לעזור ליהודי אחר, מצד “ואהבת לרעך כמוך”. כלומר: את הטוב שאני מאחל לעצמי, אני צריך להשתדל להנחיל לזולת ג”כ. ובאם טוב לאדם להיות אמיתי עם עצמו, ולחשוף את האמת של עצמו, כי על ידה הוא יכול להגיע למתנה היותר גדולה שיש במציאות, שהיא תפילה לבורא עולם, א”כ עליו להנחיל זאת, למי שמעונין בזה. אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ובאם אומרים אמת למי שאינו בנוי לקבלה, עושים איתו עוול. ולכן “חכמים הזהרו בדבריכם”.

ב. מה שחב”ד וברסלב עושים בעם ישראל הוא חשוב מאד, כי כל קירוב ליהדות, מכל זוית שהיא, הוא חשוב. זאת ועוד: אם בורא העולם מצא לנכון להשליט אותם בעולם התשובה היהודי, אם כן ודאי שזה מה שטוב לעם ישראל. האם מתוך שלא לשמה יבואו לשמה? זה על כתפיו של בורא העולם בעיקר.

אבל לפי עניות דעתי, אם לא יתקרבו לדרך אשלג, סיכוייהם קלושים. כי כמו ברפואה, אם אדם אינו מרגיש טוב, רופא טוב צריך לתת דיאגנוזה פרטנית ככל שניתן, בכדי להצביע על האבר הבעייתי, בכדי שיוכלו להגיע לדרכי ריפוי לאותו האבר החולה. ככל שרופא הוא פחות טוב, הדיאגנוזה היא פחות פרטנית, וממילא גם דרכי הריפוי הם כלליים בלבד. ככל שרופא הוא יותר טוב, הוא יודע להצביע באופן יותר מדויק על מקור הבעיה, וממילא גם הריפוי הוא מדויק.

נמשל: בעה”ס כותב במכתב לתלמיד שנתגלגלה בו נשמת האר”י הקדוש. אדם זה קיבל יכולת מן השמים, להצביע על נגעי הדור באופן פרטני, וממילא להציע דרכי ריפוי מדויקים.

אני מלמד תניא ובעבר גם ליקוטי מוהר”ן, ומה שאני רואה בספרים הללו, וגם מה שאני שומע מאנשי חב”ד וברסלב, וכו’, מה שקרוי חבקו”ק (חב”ד ברסלב קוק וקרליבך), שכל היהדות מוגדרת אצלם רק באופן כללי, גם היצר הרע וגם היצר הטוב, וממילא דרכי הטיפול הם כללים מאד, וודאי שהקב”ה אינו מסתפק בזה.

אבל לאנשים זה טוב, כי שום דבר אינו מוגדר באופן מדויק, לא הרע ולא הטוב, ולכן מאפשר הרבה מאד שטחים אפורים בחיי האדם. התביעות אינן כה מדויקות וברורות, וממילא איש הישר בעיניו יעשה. ולכן רבים נוהרים אחר הדרכים הללו, כי יש בהן הארה אלוקית כללית, המחממת את לב האנשים, והתביעה היא כללית בלבד.

ג. לשיטת אשלג מתחילים בקו ימין, שכל זמן שאין לעומתו את הקו הנגדי, הוא קרוי קו אחד. והוא הקו אשר דוגל באמונה בחשיבות הבורא, ובחשיבות היהודי, וברוך שלא עשני גוי, וכו’. קו זה מוליד שמחה גדולה באדם, באשר כל קשר, ולו גם הקלוש ביותר שיש לריבונו של העולם, הוא חשוב באופן המירבי ביותר שניתן להחשיב. קו זה צריך לבנות באדם את בנין קיום התורה והמצוות באופן מוצק תמידי וברור, וצריך להביא את האדם לשמחה וסיפוק גמורים בחיי תו”מ.

אחר כך צריך לעבור לקו שמאל, שהוא הקו של הביקורת העצמית, ואז אדם צריך לבדוק מדי יום ביומו, מה שיעור האמונה שלו? מה שיעור אהבת הזולת? מה שיעור יראת אלקים שלו? מה שיעור אהבת אלקים שלו? ברור שבכדי שיעשה ביקורת באופן ברור על ה24 שעות האחרונות שלו, הוא צריך להבין בדיוק, מה זו אמונה, ומה תפקידה. מהי אהבת הזולת, ואיך היא צריכה להראות? וכו’. הביקורת העצמית צריכה להביא את האדם להרגשת הרע שבו, באופן מירבי, לראות שהוא האחראי לצרות הפרטיות והכלליות של עם ישראל, ולתפילה לבורא עולם. הביקורת הזו צריכה להעשות עד חצי שעה ביום, בתנאי שהקו הימני בנוי כראוי.

אחר שהאדם סיים את הביקורת העצמית, צריך לחזור לחיות את הקו הימני, במשך 23.5 שעות ביום, אבל אז נבחן זה כבר לקו אמצעי.

פחות אנשים מתחברים לדרך זו, מטעם מה שכתבתי בסעיף ב’.

ד. עדיף שמה שיותר אנשים יתקרבו לתו”מ, אבל בדרך הנכונה. ואם אין רצון הבורא כך, מן הסתם כי הציבור עדיין אינו מפותח מספיק, אז עדיף שמה שיותר אנשים יתקרבו לתו”מ, בכל דרך שהיא, כי ודאי שעדיף לקיים תו”מ בקו אחד בלבד, מאשר בכלל לא לקיים תו”מ.

אני מקוה שיתקבלו כל משאלות ליבך לטובה לקראת השנה החדשה הבעל”ט.

בברכה אמג