חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

יחס בת הזוג לתפקידי בעלה בבית ופרנסתו

שאלה

(שאלות אישיות בדבר בין בני הזוג, בדבר נושא הפרנסה, ובדבר מעמד האשה והגבר)

תשובה

א)    את מלאה ביקורת על בעלך, כי אינו מצדיק את ציפיותייך כבעל כאבא וכמפרנס. אינני מכיר דרך אחרת להשגת השגים בין אנושיים מלבד דרך האהבה. כאשר האדם לוחץ את השני הוא משיג תגובות הפוכות ממה שהוא רוצה. כי שום אדם אינו סובל שעבוד, מלבד צדיקים. לכן דעי שע”י לחץ וביקורת תשיגי את התוצאות ההפוכות. אבל ע”י אהבה, וע”י שתדוני לכף זכות, וע”י שתתאמצי לחשוב שהכל מאתו יתברך, הגם שזה קשה מאד, כי זה נוגד את כל רצונותייך שלך, וע”י שתתאמצי להסתכל על הצדדיים החיוביים של בעלך, וע”י שתתאמצי לקיים “ואהבת לרעך כמוך”, וע”י שתתאמצי לקיים כל מה שאשה צריכה לקיים, יש לך את הסכוי הטוב ביותר להשיג את מה שאת רוצה מבעלך. דרך אחרת אינני מכיר.

ב)    לגבי מי צריך להתחיל את ההשלמה. לדעתי כל גישה שמחייבת משהו את השני היא מוטעית. כי אדם צריך לדאוג לתיקון עצמו, ולא לדאוג לתיקון בן זוגו, אלא א”כ הוא עצמו מתוקן כבר. לכן בעלך צריך לעשות מצדו את הנסיון המקסימלי להתפייס, ואת צריכה לעשות מצידך את הנסיון המקסימלי להתפייס. ואף אחד לא יסתכל מה השני עושה, ואף אחד לא יצפה מן השני לפעול, אלא כל אחד מחויב לעשות את המקסימום מצדו. בדוגמת הבטוי הפוליטי הרווח היום: פעולות חד צדדיות.

ג)     בנוגע לשנוי מקצוע בעלך, זכותך בודאי לבקש זאת, אבל שוב – תשיגי הרבה יותר ע”י אהבה. ע”י חיוב אנו יכולים להשיג רבות יותר מאשר ע”י שלילי. ע”י אהבה תוכלי בודאי להשיג ממנו יותר התמסרות לתורה ומצוות. אבל אם תתבעי זאת בחזקה ובלחץ רב, לפי מה שחונכתי, תשיגי את ההפך. כי אדם הוא לא פלסטלינה שאפשר ללוש אותה איך שרוצים. רק בדרכי נועם בשיחה בסבלנות באהבה ובתפילה לה’ שיצליח דרכך, תוכלי להשיג השגים.

ד)    לגבי מי צריך לכבד את מי, התשובה כנ”ל בסעיף ב’.

ה)    לגבי פרנסה כתבו חז”ל: “טוב תורה עם דרך ארץ”, וזו היתה שיטתו של רבינו הק’ שטוב לאדם לעסוק לפרנסתו, ובשעות הפנאי להתמסר לעבודת ה’ לתורה ותפילה. וכן אמרו: “אהוב את המלאכה”. מאידך גיסא אמרו חז”ל: “עשה תורתך קבע, ומלאכתך ארעי”, דהיינו הוי ממעט בעסק, ועסוק בעיקר יומך בתורה. כלומר האדם צריך להתעסק עם עבודתו רק לצורך פרנסתו ולא יותר, ובשאר היום יכול לשבת בגן העדן של התורה ולהנות מזיו השכינה. מי שרדוף אחרי פרנסתו ללא צורך בעצם טומן עצמו בגהינום של העולם מרצונו. ומה שבעלך הפסיד את כספו, מאת ה’ היה הדבר, ומה שהיה היה. וצריכים להסתכל מה קורה מכאן ולהלאה.

ו)     בנוגע לתפקידי הבעל שאינו מבצע בזמן כגון בדיקת חמץ הקמת סוכה ופירוקה. שוב אותה תשובה: את יכולה לבקש ממנו באהבה, ואם אינו נענה תפעלי בדרכים אחרות, כמו ע”י אחיך בדוגמא. אנו צריכים להתרגל לכך שאנו איננו בעלי הבית של העולם, יש לכל אחד מאיתנו השקפות ורצונות, אבל לא בהכרח זה מה שישלוט בעולם, וגם לא בבית.  לכן את יכולה לבקש, אבל לא לתבוע, ובאם אינו נענה, אז לא. גישתינו צריכה להיות: אין דעתנו מוכרחה להתממש במציאות, אלא רצון ה’ הוא שיקבע מה יתממש ומה לא. ובאם השקפתינו ופעולתינו אמיתית היא תפעל גם על זולתינו מתוך אמיתיותה וכנותה, כי לעולם סוף האמת לנצח.

ז)     לגבי זה שנשים יותר בוגרות וותרניות מגברים. שמענו מאדמו”ר זצ”ל שאמר כך, שבאמת לנשים יש יותר בשלות לעבודה רוחנית מאשר לגברים, מצד מעמדן בעולם שמחייבן הכנעה וקבלה ועבודה קשה בכל המובנים. ונכון הדבר שהגברים לפעמים ממש מתנהגים כילד קטן, שרוצה את שלו ואינו יכול לוותר, או לפעמים משחקים את הברוגז והנעלב וכו’.

ח)    מה שהתורה מתיחסת לגבר מעל אשתו, עד שציותה את הגבר לברך בכל יום “שלא עשני אשה”, ואת האשה לברך בכל יום “שעשני כרצונו”, זה נמשך משורשים רוחניים, כי בעולמות העליונים הזכר מבטא כלי בעל יכולת התגברות על עצמו, והנקבה היא החלשה שאין לה יכולת התגברות על הרצונות שלה, ולכן היא זקוקה לאורו של בעלה, ולהשפעתו של בעלה. ומכיון שששורש הזכר עוסק בהתגברויות רבות, ע”כ עיקר לימוד התורה והמצוות הן לו. משא”כ הנקבה מכיון שאינה מורשית לממש את כל רצונותיה, מטעם שלא תוכל להתגבר עליהן, ע”כ היא צריכה להיות פאסיבית, ופשוט לצפות לאורו של בעלה, שיתקן אותה, ויטיב לה. וע”כ היא פטורה ממצוות רבות, ומלימוד תורה. כל זה בשורש הרוחני. וע”פ השורש הרוחני נקבעו ההנהגות ההלכתיות והגשמיות בעולמינו. אבל ענינים אלו אינם יכולים להשתנות מאדם זה לאדם אחר, כי השורש הרוחני הוא קבוע, השאלה היא האם האדם מתנהג על פיו או לא. ובודאי שיכולים להיות גברים שהם בגדר נשים, ונשים שהן בגדר גברים. אלא שההלכה וכל ההנהגות הגשמיות שקבעה התורה וחז”ל אינן משתנות מאדם לאדם, אלא נקבעו כפי שאמרתי ע”י השורשים הרוחניים. אבל שוב: כל אחד צריך לדאוג לעבודתו שלו, הגבר צריך לדאוג להדבק בשורשו הרוחני, ולהיות בעל התגברות על רצונותיו שלו, ולא על רצונות של אחרים, וזאת באמצעות התו”מ. האשה צריכה להדבק בשורשה הרוחני, והוא – ההכנעה, הויתור על רצונותיה שלה, לחיות ע”פ – “איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה”, וכן “אשת חיל עטרת בעלה”, כלומר האשה ע”י שהיא בבחי’ “חיל”, כלומר כחייל נכנע לפקודות המפקד, יכולה לגרום לבעלה להתעטר בכתר תורה. כי כאשר האשה אינה תובעת ומשתלטת, אלא אוהבת ומכבדת כנ”ל, יכולה להשיג את הקדוש והטהור ביותר. ואם תשאלי אותי: כבר עשיתי כך ובכל זאת שום דבר לא זז. ע”ז יש לשאול: א) האם באמת כלום לא זז? ב) האם באמת עשינו את המקסימום? ג) האם לא נניח לבורא להחליט מה יזוז ומה לא , ואנו רק נעשה את שלנו?

slot qris