שלום כבוד הרב

1) לאחרונה מעסיקה אותי מאוד השאלה האם נכון הוא להישאר במקום בו אני עובד. אני עובד בחברת מחשבים מאוד גדולה (6 שנים לערך) שבה אוכלוסיית העובדים מתחלקת בערך 50% נשים ו – 50% גברים (סה”כ בערך 2000 עובדים), רוב האוכלוסייה כמובן היא חילונית. הנשים בעבודה מגיעות בלבוש שהוא רחוק מאוד מלהיות צנוע בעיקר בימות הקיץ (בוודאי שהתאור יהלום ששמעתי מהרב לגבי אישה, שבא להביע את יוקרתה הדורשת צניעות, בבחי’ “כל כבודה בת מלך פנימה”, אינו מסתדר לי במקרה זה). רבות הן הסיטואציות שיש ישיבה שבה יכולות להיות 5 ויותר נשים ואני, כמו כן במקרים רבים קורה שאני ועוד מישהי צריכים לעבוד על אותו הנושא, וזה גורר אחריו שעלינו להיפגש הרבה פעמים לסגור דברים ביננו, וביננו ללקוח. וכמו כן אני נמצא בהרצאות, שיעורים וקורסים אותן מעבירות נשים, שלבושות כמו שתיארתי קודם, שגם אם אני מאוד אשתדל, אני הרבה פעמים צריך להסתכל ולראות מה הן מסבירות על הלוח לדוגמא, מפני שאלה הם דברים שאח”כ אצטרך ליישם אותם. ההרגשה שלי היא שזה מקום לא טוב, שפוגע במטרה שאותה הצבתי לעצמי.

כמו כן נטיית הלב שלי היא יותר לחפש עבודות מסוג אחר (עבודות פשוטות הייתי מכנה אותן). כמובן שהשיקול לא לעזוב את מקום העבודה הזה הוא שיקול כלכלי, שמקום העבודה הזה על פניו מבטיח לי יציבות כלכלית. אולי בכלל אין זה דבר מיוחד שאיני מרוצה ממקום העבודה, הרי רוב האנשים גם כן אינם מרוצים. ואולי אי שביעות רצוני נובעת בכלל לא מהמניעים אותם ציינתי? ובכלל, מהם הקריטריונים לפיהם יש לבחור מקום עבודה לאנשים הנמצאים בדרך בעה”ס? אודה מאוד לרב אם יוכל לשפוך קצת אור על הנושא.

2. באחד השיעורים של הרב על פרשות אחרי מות-קדושים, מה שהבנתי מדברי הרב הוא – שכאשר האדם לא מצליח להגיע להחלטה, לפסוק בין שתיים או יותר אפשרויות העומדות בפניו, עליו לשים את הדברים בידי הגורל. לא ברור לי מה זה אומר מבחינה מעשית? הרי הוא בכל זאת נמצא בצומת דרכים ועליו לבחור כיוון, האם עליו להישאר בצומת ולחכות, להאמין שהדברים כבר יסתדרו? שהדרך הנכונה כבר ממילא תכפה עליו?

בברכה………………..