לפי ענ”ד הדבר האופטימלי הוא שרבה של האשה יהיה בעלה, ועליו כל סמיכתה, ומשאה ומתנה של האשה צריך להיות עם בעלה, כי הוא צריך להיות מרכז חייה, וגולת הכותרת של חייה, ואין מקום לגבר נוסף בחייה. וכך ע”פ התורה צריך להראות עולמה של אשה: “כל כבודה בת מלך פנימה”, האשה היא עקרת הבית, אשר מגדלת את ילדיה לתו”מ, ועיניה נשואות לבעלה. כי צריכה להחשיבו כמלך, ומבחינתה צריך הוא להיות גדול הדור, נאהב ונערץ ונכבד.

וכל שאלה תביא בפני בעלה, ובאם הוא אינו יודע, ילך הוא לברר אצל רבותיו, ויביא אח”כ לחמו הביתה. ואדרבא שאלותיה ודרישותיה יכריחוהו להתאמץ ולהשתלם וללמוד, עמ”נ לדעת להשיב כיאות. ובאם באמת חשקה נפשה בתורה, בזמנה הפנוי (אחר הבישולים הכביסות הגיהוצים והנקיונות וכו’), צריכה לבקש מבעלה שיקדיש מזמנו לה, וילמדה. ובאם היא צמאה ליותר ממה שיכול לתת לה, יכולה לשמוע קלטות של שיעורים, או כל צורה אחרת של תיקשורת המספקת שיעורי תורה.

ובאם תבקש האשה חיבור וקשר עם צדיקי הדור, תעשה זאת דרך בעלה. כי כך צריך להיות הסדר: לגבר יש רב או רבי אשר בו הוא דבוק בכל יכולתו, לקבל תורה ודרכי עבדות ה’, והאשה יכולה לקבל יניקה רוחנית מן התוכן של בעלה לפי צורכה, מתוך חיבורה בבעלה. וכך תוכל להשכיל ולהתפתח בתורתו של הרבי, באם תרצה.

ובאם אין הדברים הנ”ל מתאפשרים מכל סיבה שהיא, אזי יכולה האשה ליצור קשר עם רב, ולהיות תלמידתו, אבל הכל חייב להתקיים לפי כל גדרי הצניעות בהלכה, כי אין אפוטרופוס לעריות, וכבר רבנים אין ספור נכשלו והכשילו בכשלונות חמורים, ובנוסף גרמו לחילול ה’ נורא בכלל הציבור. ומה שמיקל על הדבר הוא האפשרות היום ללמוד גם מרחוק, ולתקשר גם מרחוק. וה’ יצילנו מכל מכשול וחטא.