חשיבות הלבוש החרדי

שאלה

בס”ד

 

לכב’ הרבי שליט”א

 

מהי חשיבות הלבוש החרדי, ומדוע הוא נחוץ? הלא הוא כ”כ מגביל וכבד, וכ”כ שחור ללא צבעים, ולא מודרני, ולשם מה הדבר הזה נחוץ?

 

בברכה

תשובה

בס”ד

לכב’ …………….. היקר שלום וברכה.

בעיני מי אתה רוצה למצוא חן?

אדמו”ר זצ”ל היה נוהג לומר שהלבוש מסמל – בעיני מי אתה רוצה למצוא חן. כי הלבוש משייך את האדם לקבוצת אנשים מסוימת הלובשת אותו לבוש. ומכיון שכתוב “הן עם לבדד ישכון, ובגוים לא יתחשב”, הוי אומר שאנו צריכים לשמור בכל הרמות על בדידותינו, יחודינו, התבדלותינו, סגוליותינו, וליצור חציצות אשר תשמורנה אותנו מהתערבות עם כל ציבור שדעותיו אינן לכוון הדביקות בה’.

וזהו שאמרו חז”ל: “בזכות שלשה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא את לשונם, ולא את לבושם”. כלומר שמרו על זהות יהודית חיצונית ופנימית בלתי מתפשרת.

 

המטרה

דרך היהדות המעוגנת בתורה ובמצוות הינה דרך המחנכת את האדם ללכת נגד טבע הרצון לקבל שלו, נגד יצריו תאוותיו, וכו’. בתור שכזו היא מיוחדת מעל כל הדרכים בעולם, והיא הסכוי היחיד לאדם בפרט ולאנושות בכלל, לשמור על צלם אנוש, להתעלות מעל החיתיות והבהמיות, מעל האיגואיזם והאינטרס, ולשרוד במובן המינימלי והפשטני ביותר. ומכיון שזוהי היהדות, לכן רבים הקמים להשמיד להרוג ולאבד את היהדות, ואת נושאיה, כי היא מפריעה בעצם מציאותה לתושבים רבים בכדור ארצינו. וההשמדה אינה רק השמדה פיזית, אלא גם נסיונות שונים להשמיד את היהדות מבחינה רעיונית, לטשטש את מסריה, לבולל בתוכה רעיונות שונים ומשונים אשר יטו את נהר היהדות מזרמו לאפיקים אחרים, לערוך רפורמות שונות אשר יקהו את המסר ואת המטרות של היהדות, וכו’ וכו’. לכן אנו צריכים לעמוד על המשמר, שלא להניח לאף גורם לטשטש כהוא זה את מטרות היהדות, את דרך התורה ואת מצוותיה, כי הדבר בעוכרינו. אם לא נעמוד על המשמר, נרד מטה מטה בסולם האנושיות, ונפסיד את החיבור עם מלך העולם.

אחד מן הסממנים לשמירה זו הוא הלבוש. הלבוש החרדי המיוחד מבודד את היהודי מכל גורם זר עוין ואויב, הוא הופך אותו לאחר, לעיתים רבות מאד גם לנלעג ומבוזה. אבל כך טוב לנו, להיות שונים נלעגים ומבוזים, ובלבד שלא נפסיד את יחודינו העליון, ובלבד שלא תעמוד המסכת האלוקית הזו של התורה והמצוות בסכנה של אויבים אשר יניחו את כפם המזוהמת עליה, וינסו לטשטש את מסריה הקדושים של תורתינו. שמירתנו זו, היא קודם כל למעננו, אבל בשורה התחתונה תשרת את האנושות כולה.

 

היה יהודי בביתך ואדם בצאתך

נתבונן מעט בדברים באספקט הסטורי. כאשר התפשטה “ההשכלה” החילונית הלוך והתפשט באירופה, טשטשה לגמרי את הזהות היהודית היחודית. כי זה היה העוקץ של ההשכלה, שבאמצעות לימוד מדעים חילונים שונים, יטשטש הצורך ביחודיות היהודית הדבוקה בתורה ובמצוות. וממילא החלו היהודים לפזול לעבר התמזגות עם הגוים, הן פיזית והן רעיונית. וברור הדבר שהאלמנט הראשון שאותו רצו לבטל הוא אלמנט הלבוש המיוחד של היהודים. ולכן יצרו את הסיסמה: “היה יהודי בביתך, ואדם בצאתך”. כלומר, אם בכל זאת רוצה אתה להיות קשור לערכי היהדות, עשה זאת בביתך, באופן שלא יהיה מורגש כלל מבחינה חיצונית. כי היהודי כלל אינו בגדר אדם, ולכן כדאי להסתיר זאת. אבל כאשר אתה יוצא החוצה, הראה עצמך כאדם נאור, כאחד מן הגוים. פעולה זו באה מתוך רצון להתמזגות עם הגוים, ובאה בכדי ליצור התמזגות עם הגוים. הרי לעיננו בעליל, שהלבוש היה המטרה הראשונה של המשכילים, כי ידעו שאם לא יבטלו את הלבוש, ישאר היהודי מיוחד בדרכי תורתו, ולא יתבטל המסר היהודי המהותי, המיחד ומרים אותו מעל אידאולוגיות האנושות השונות, וממילא לא יתמזג עם דרכי החיים הגוים.

 

להיות עם חופשי בארצינו

כמו”כ כאשר בנתה הציונות החילונית את מדינת ישראל, היתה מטרתה ליצור מדינה שתהיה ככל המדינות, תוך טשטוש הזהות היהודית המקורית עד כמה שניתן. גם כאן התכחשו למורשת היהודית הנשגבה, והענין הראשון היה כמובן הלבוש, שדרכו ניתן לראות האם אתה שייך לעולם המודרני החדש, או לארכאולוגית האתמול: לך מגולח למשעי, ללא זקן ופאות, לך בביגוד מודרני, טי שרט, ג’ינס, שישייך אותך לכלל האנשים הנאורים. ונשים צריכות לצאת ללא כיסוי ראש, כי כיסוי ראש הוא אקט של אמהותינו הזקנות והפרימיטיביות. וכן לצאת בבגדים חושפניים והדוקים באופן המופרז ביותר, ולא בבגדים צנועים כזקנה נבערת ומטומטמת, אשר שייכת לעולם האתמול החשוך.

היו גם תנועות שהתימרו כן ליצג זהות יהודית, התנועות של הציבור הדתי לאומי, מ”מ מתוך הצטרפותן לתנופת “הבניה” הציונית חרתו על דיגלן את נושא ביטול הלבוש היהודי המיוחד. הגם שרבה הראשי של ארץ ישראל הרב קוק זצ”ל עצמו, שהתנועות הנ”ל התימרו ללכת בדרכו, עטה בהוד ובגאון את הלבוש היהודי היחודי, דהיינו לבוש חרדי במלוא מובן המילה.

ביטול הלבוש היהודי היה אחד מן הגורמים לטמיעה של הציבור הדתי לאומי, קודם כל פיזית במוסדות ובצורות חיים חילוניות, כגון: דיור משותף, שירות משותף בצבא, תחת פיקוד והנחיה חילונית, לימודים ע”פ תיכנון המתאים להכתבה חילונית, ובכל שטחי החיים. ממילא ההתמזגות היתה גם רעיונית וערכית, וכתוצאה מכך נעשו רפורמות ושינוים רבים בכדי להתאים את הדת לרוח “הנאורה” של בוני המדינה. אולם ב”ה בשנים האחרונות יש שיבה מחודשת של נוער מן הציבור הזה לחיק היהדות המקורית, תוך כמיהה לבטל את כל הרפורמות שנעשו ע”י האבות, ולשוב בחזרה גם לצורה היהודית וללבוש היהודי, ואנו מברכים ע”ז כמובן, שהוא מסממני הגאולה ע”י שמבטלים את שינוי הלבוש של אבותיהם.

לעומת כל זאת היהודי החרדי נאחז בלבוש המקורי בעשר אצבעותיו, הן תחת ממשלת הגוים בחו”ל, והן תחת ממשלה יהודית עם אידאולוגיה גוית בארץ ישראל, כי ידע אשר זוהי החומה הראשונה שתציל אותו מטמיעה וערבוב עם אידאולוגיות זרות.

 

הבדלים בלבוש החרדי

יש להבחין בלבוש של החוג הליטאי, שהוא לבוש הכולל חליפה קצרה, חולצה לבנה מכנסים שחורות ונעלים, הכל מהוקצע וגזור בצורה אופנתית, וכן הזקן חתוך ומהוקצע, והפאות באופן כללי קטנות ומאחורי האוזן, ולא כ”כ מבחינים בהן, ובכללות לבוש יותר מודרני, לבין הלבוש של החוג החסידי, שכולל חליפה ארוכה שהיא פחות מודרנית, חולצה מכנסים ונעלים כנ”ל, אבל לא גזורים ונוצצים, הזקן לא גזור כלל, והפאות ארוכות וגלויות בב’ צדדי הפנים, ובכללות לבוש זה מהוה לבוש יותר מבדיל וחוצץ בין החרדי לבין אלו שאינם הולכים בדרך ה’.

 

שורשים בחכמת הקבלה

בחכמת הקבלה מוסברים שורשי הלבושים הגשמיים, דהיינו הלבושים הרוחניים. דהנה כפי שבגשמיות, אדם לא יכול לצאת החוצה ללא לבושים, כך ברוחניות האור העליון דאלוקותו יתברך, אינו יכול להתגלות לתחתונים ללא שהתחתונים מיצרים לבושים המתאימים לאור העליון. והנה הלבושים הללו מכונים בשפת הקבלה “אור חוזר”, שמשמעותם – הכוונה בעמ”נ להשפיע, והרגש אהבת הזולת. דהנה “אור ישר” משמעותו האור הנמשך מתוך אהבת הבורא לנבראים, ואילו “אור חוזר” משמעותו אהבת הנבראים לבורא. והנה כל זמן שאין לתחתון את האו”ח, אין התאמה בינו לבין הבורא יתברך, וע”כ אין חיבור ודביקות בינו לבין הבורא, ואין הבורא מורגש בו כלל. משא”כ כאשר יש לו את האו”ח, אזי יש התאמה בינו לבין הבורא יתברך, ויכול הבורא כבר להתגלות בתוך הלבושים הללו. נמצא, זה שאנו חיים כחילונים, ללא הרגש הבורא, זהו מטעם העדר הלבושים המתאימים.

והנה ברוחניות יש להבחין בין קצר לבין ארוך, דקצר משמעותו שאין בו כ”כ מציאות של הופעת אור האלוקות, אלא הארה בלבד. ואילו ארוך משמעותו שיש בו מציאות של הופעת אור האלוקות בעצמותו. ומכונה ארוך מטעם שאור האלוקות מופיע מראש המדרגה, בכלים הזכים ביותר, ומתפשט לכלים העבים ביותר, נמצא שמתארך בהופעתו בכל הספירות מראש עד סוף. והנה לצורך הופעת אור האלוקות צריכים התחתונים ללבושים, ובאם הלבושים הם קצרים, יכילו רק אור קצר, ובאם הלבושים הם ארוכים, יכילו אור ארוך. נמצא לפי הנ”ל שלבושים ארוכים יותר מתאימים לשורש הרוחני.

 

הלבוש קובע כבוד אצל לובשיו

ענין נוסף: הנה אנו רואים בגשמיות שאנשים הנושאים בתפקידי שררה לובשים לבושים מכובדים, גם אנשים חילונים ואפילו גוים, החברים בפרלמנט או בממשלה, שופטים מנכלי”ם וכו’, הולכים עם חליפות יפות ומחויטות. ולא יעלה על דעת מי מהם לבוא עם חולצת טישרט קצרה ומכנסיים קצרות למקום עבודתם. נמצא שהלבוש מסמל כבוד שיש ללובש.

וא”כ קל וחומר, שאדם דתי אשר מאמין בהקב”ה, ומקיים מצוות, דהיינו שהוא משרת ה’, ממילא כיון שנושא במשרה בכירה כזו, שהוא ממשרתי המלך הקרובים, אינו יכול להרשות לעצמו, ללכת בלבוש פשוט. ומלך מלכי המלכים לא צריך להיות יותר קטן, ממלך בשר ודם, או ראש ממשלה. וע”ז אמרו חז”ל: “ישראל בני מלכים”. אנו צריכים להרגיש את עצמינו, לא רק כמשרתי המלך, אלא ממש כבני המלך, וממילא זה חייב להתבטא בלבוש. וזו סיבה נוספת לכך, שיהודים הקפידו ומקפידים על לבוש הולם מכובד, אשר יהלום את מעמדם הגבוה.

בכבוד רב

אברהם מרדכי גוטליב

Cart
  • No products in the cart.