היחס בין תלמידי רבותינו לנשותיהם

שאלה

כבוד הרב

קראתי את ספר “הסולם” בעיון נמרץ, ושאבתי ממנו רבות. אולם לאחר הספר יש לי שאלה: ממקומות רבים בספר משמע, שבין תלמידי בעה”ס לבין נשותיהם לא שררו יחסים תקינים, ופעמים רבות התעלמו מנשותיהם לחלוטין, איך אפשר להסביר שכך היה המצב אצל אנשים שדרכם היא “ואהבת לרעך כמוך”?

תשובה

שלום וברכה

יש לזכור ב’ נקודות:

א) האנשים הנ”ל שלא התחשבו בנשותיהם, מקודם לא התחשבו בעצמם. דהנה הקב”ה מצוה את אברהם אבינו להקריב את יצחק בנו, וברור שזו הקרבה קשה מאד, כי משפחתו של אדם הריהי כגופו, וא”כ לא לשים לב לצרכי המשפחה זו הקרבה. אבל יש להדגיש שמטרם שהאדם מקריב את צרכי משפחתו, מקודם צריך להקריב את צרכי עצמו, צריך לזבוח את רצונותיו יצריו ותאוותיו, ולבטלם, ולהשליכם אל האשפה. ורק אחרי שמחק את עצמו באופן אישי, וביטל את עצמו לגמרי, אז מותר לו להקריב ולבטל את צרכי משפחתו. ומכיון שתלמידי בעה”ס אכן ביטלו את עצמם, לכן היתה להם ההצדקה, להקריב גם את צרכי משפחתם למען הבורא. אבל אנשים ברמה שלנו, שעדיין לא ביטלנו את צרכי הגוף שלנו, והגוף הוא השולט בנו בכל גסותו, ולא אנו שולטים בגוף, ע”כ ודאי שאסור לנו בתכלית האיסור, לזלזל בצרכי משפחתינו, אלא למלאם לא פחות ממה שאנו דואגים לצרכי עצמינו. להפך: כלפי אנשים ברמה שלנו, היחס לאשה ולילדים הוא הבחינה הראשונה של “ואהבת לרעך כמוך”.

וכך אמר לי אדמו”ר זצ”ל “הברכת שלום” זי”ע ביחידות: חז”ל קובעים את טיב היחסים שצריכים להיות בין גבר לאשתו, וזה מאמרם: “אוהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו”. ולכן העבודה הראשונה של האדם בענין אהבת הזולת, היא בקשר למשפחתו. וזה שאנו רואים שיש הרבה אנשים שמשקיעים יותר בבית הכנסת, בענין אהבת חברים, מאשר בבית, זהו דבר פשוט, היות ובבית הכנסת הם מקבלים הערכה גדולה, ושבחים לרוב, ונחשבים לעובדי ה’, משא”כ לעזור בבית, זו חובתם הפשוטה והאלמנטרית, ובודאי לא יקבלו שום צל”ש על עבודתם ועזרתם (לפעמים עוד יקבלו גם נזיפה וביקורת), ולא יוגדרו כעובדי ה’, ולכן הרצון לקבל מעדיף לעשות את עבודתו בבית הכנסת, שם פשוט מקבל כבוד. עכ”ל.

סיכום: קודם כל צריכים לשרור יחסים של אהבה מוחלטת בין בני הזוג, ובינם לבין ילדיהם. ואם אדם מגיע לפסגה כזו, שמוכן לותר על כל צרכיו שלו, למען אשתו וילדיו. אז יתכן והשי”ת יזמן לאדם מצב, כפי שזימן לאברהם אבינו דרישה להעלות את בנו לעולה על אחד ההרים, כך יתכן והאדם ידרש לאי אלו ויתורים בנוגע למשפחה, למען הבורא. ובמדרגה הזו היו תלמידי בעל “הסולם”.

ב) יש לזכור: מעמדה של האשה פעם לא היה שווה למעמדה היום. פעם מעמדה של האשה היה בהחלט צדדי, ולא מרכזי ושוה לגבר כהיום, לא שותפות ממשית כהיום. הנורמה של פעם היתה אחרת: אדם התחתן עם אשה, מטעם שהתורה מצוה “פרו ורבו”, וכפי שהאדם מתיחס לאתרוג, שהוא חפץ דמצוה המיועד למצותו, ותו לא, כך גם היה היחס לאשה פעם, ע”פ תפקידה ויעודה, ולא מעבר לזה.

לאשה היה תפקיד מוגדר ומסוים בחיי הגבר, ומעבר לתפקידה ומקומה, היו בחיי הגבר עוד ענינים רבים, מרכזיים הרבה יותר, מאשר האשה. כגון: לימוד התורה, ההמצאות בבית המדרש והחיבור עם רב, ענין הפרנסה והעבודה, וכו’.

הנורמה היתה שהגבר הוא השליט והקובע, הוא האדון, הוא הבוחר מבין כל עיסוקיו הנ”ל, גם את התקשורת עם אשתו לפי רצונו. לכן עצם העובדה שהאשה היתה גורם צדדי בחיי הגבר, לא היותה פגיעה באשה, מטעם שזו היתה הנורמה.

היום המצב שונה, האשה שווה בחשיבותה לגבר, ולעיתים אף עולה בחשיבותה עליו. הסיבות לכך הן שונות, וברור שהשי”ת מסבבן, אבל אם נרצה לשער סיבות, נוכל לומר שרוח הפמיניזם של אומות העולם נושבת גם אצלינו. המקור הפשוט של הפמיניזם הוא לכאורה הצדק. היצור האנושי המפותח מבחין אשר אין ראוי שתהיינה מעמדות, אין ראוי שיהיה חוסר שוויוניות, שיהיה ניצול, אלא לפי הצדק האנושי, מן הראוי שלא תהיה שום אפליה, ע”כ האשה צריכה להיות שווה לגבר לגמרי. ביננו, אני חושד, שהמקור לפמיניזם והתמיכה הנלהבת בו מצד הגברים, הוא לא חוש הצדק המפותח של היצור האנושי, אלא הסגידה למיניות, היא זו שהעלתה את האשה למעמד הרבה יותר גבוה ומרכזי ממעמדה בעבר.

בין כה וכה, עלינו להתיחס למעמד האשה של היום כנתון עובדתי מציאותי, שבא מן הבורא, ולהכיר בכך, ולהגיב בהתאם: האשה של היום, שוה לגבר בחשיבותה, היא אינה מיועדת למצוה ותו לא, אלא היא שותפה מלאה לחיים, על כל צדדיהם. לכן היום התעלמות מאשה, או זלזול בדעתה ובצרכיה, היא פגיעה בוטה בנורמה, והיא בלתי קבילה, ועלולה להוביל לסכסוך בין בני הזוג, ואפילו לגירושין. משא”כ פעם המצב המתואר לעיל, לא הוביל כלל לגירושין, מטעם שהיה נורמלי לגמרי. לכן ודאי שאין לנו ללמוד מן המתואר בספר “בלבב שלם”, מטעם שהזמנים השתנו, ועלינו לשתף פעולה עם השוני שנתהוה, וודאי שאיננו יכולים להתעלם ממנו. לכן עלינו היום לאמץ את הוראת אדמו”ר זצ”ל ה”ברכת שלום” הנ”ל, שאמר לי ביחידות.

וכאמור, המשתמע מן הסיפורים בספר “בלבב שלם” שייך לאנשים של עולם העבר, אשר מחקו את עצמם לחלוטין, לפיכך היתה להם גם ההצדקה בשלב שני, לבטל את צרכי משפחתם, דוגמת הצווי האלוקי לאברהם אבינו ע”ה להקרבת יצחק. ולכן, מצד הסיבות הנ”ל, אין לנו ללמוד מן הסיפורים ההם.

בברכה

ידידך

אברהם מרדכי גוטליב

Cart
  • No products in the cart.