כל המציאות כלולה בא”ס ב”ה,ונמשכת יש מיש,ורק הרצל”ק בלבד הוא מחודש ,ונמשך יש מאין.
בהיותנו ענפים הנמשכים מא”ס,לכן הדברים הנמצאים בשורשנו,הם לנו לתענוג,ושאינם בשורשנו ,יהיו לנו לטורח וליסורין.
לפי שהרצון לקבל אינו נמצא בשורשנו,אנו מרגישים בו בושה ואי סבלנות.כדי לתקן זו הבושה הכין לנו בעולם הזה יגיעה בתורה ומצוות ע”מ להפך את הרצון לקבל לרצון להשפיע.