ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשו ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב ויצחק בן שישים שנה בלדת אותם: ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד, איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים“. (בראשית כ”ה, כ”ד- כ”ו)  

התורה מתארת לנו כאן שני אב-טיפוס: יעקב ועשו. כמובן שאנו לא צריכים להתבונן בדברים במישור היסטורי, התורה באה ללמדנו כאן על שתי נטיות, שתי תכונות שיש באדם. האחת תכונת עשו והשנייה תכונת יעקב. 

ויצא הראשון אדמוני

– אדום. הצבע האדום מרמז על הרצל”ק. וכמו כן מרמז האדום על תובענות. בהלכות צניעות כתוב שעדיף שאישה לא תלך עם בגדים אדומים. מדוע? – כי הבגדים האדומים מושכים. הצבע האדום הוא הצבע החזק, הרועש ביותר והמושך ביותר. בגשמיות כשרוצים לסמן משהו חזק צובעים אותו באדום. ברמזור למשל הצבע האדום אומר לאדם ‘היזהר אל תיסע’. זה הצבע הבולט ביותר. כל מקום מסוכן מסומן מיד בשלטים אדומים. לכן הנטייה של הרצל”ק מרומזת באדום, כי הרצל”ק הוא הכוח החזק ביותר באדם, התובעני ביותר, המושך ביותר. 

כולו כאדרת שיער” – רש”י אומר על אדמוני: סימן שיהיה שופך דמים, הדם הוא אדום. אח”כ כתוב “ויהיה עשו איש יודע ציד, איש שדה” – הוא היה צד חיות. רבנו בעל הסולם הסביר את הנקודה. ציד חַיוֹת– ציד חַיוּת (מלשון חיים). כי הרצל”ק תמיד מעוניין לצוד חַיוּת, להרגיש את החיות שבכל דבר, את התענוג היותר חושני, היותר סוער, היותר בולט. אם נצייר לעצמנו אדם שהוא מבחינת עשו, נמצא שהוא מעוניין לתפוס את החיים בצד הסוער והמרגש ביותר שלהם – זה נקרא חַיוּת. הוא רוצה להרגיש במקסימום האפשרי את החיות בכל דבר. 

כל התרבות המערבית כולה – תולדה של עשו

ואם נצייר לעצמנו את הרצל”ק כפי שבא לביטוי בתרבות המערבית, כל התרבות המערבית כולה היא תולדה של עשו, כל העמים המערביים: אירופה, אמריקה והשאר, הם כולם צאצאיו של עשו ובאמת כך הם חיים. המוטו הוא להרגיש את התענוג בחיים בצורה החזקה ביותר שאפשר ובלי שום מגבלות. הנקודה היא להרגיש את התענוג עד כמה שאפשר. לכן למשל אנו אומרים בנושא האכילה שהם פיתחו את זה עד למקסימום באופן התובעני ביותר. הם פיתחו מיליוני סוגי מאכלים והעיקר שיוכלו להרגיש, הסיסמה של קוקה קולה “טעם החיים”. כך גם בכל עניין ועניין. בנושא הגוף הגיעו לסטיות המטורפות ביותר, כי מדברים נורמאליים כבר לא ניתן להשיג טעם ולכן מנסים את הדברים המטורפים ביותר. זה נהפך להיות נורמה והעניין הוא להרגיש את התענוג ועד כמה שיותר לגרות את הרצל”ק, פעם מפה ופעם משם. כך בכל נושא ונושא, סמים – אנשים  צורכים סמים כמו שאדם צורך לחם בארוחת בוקר, גם כאן הנקודה היא להרגיש את התענוג כמה שיותר, ‘כי החיים קצרים וחבל לבזבז אותם על שטויות בואו נרגיש את התענוג’ ואח”כ אתה מקצר את החיים שלך, כי אתה הולך בדרכים מטורפות ולא בריאות, מחלות גוף וגם  מחלות נפש, לא משנה העיקר שניתן לקבל את הנאת הרגע – זה נקרא לצוד חַיוּת. לצוד את החיות של הרגע. 

אומר רש”י: מה זה אדמוני? שופך דמים – ידוע שהחַיוּת נמצאת בדם, כפי שאומרת התורה “הדם הוא הנפש” – הנפש, החיות בדם. לכן יש אנשים המלאים בתאוות האכילה, הם אוהבים לאכול בשר שהוא כמעט נא, בשר שכל הדם נמצא בתוכו, וזאת משום ששם נמצא התענוג הגדול. אם כן, המושג אדמוני בא להראות את הנקודה של התובענות, הרצון האדיר להרגיש את התענוג בכל רגע ורגע. כך אנו צריכים להתבונן על עצמנו. ציירתי את התרבות המערבית של נכדיו של עשו, ואכן זה כך, אבל הנטייה להרגיש את התענוג במלוא העוצמה כאן ועכשיו ולא חשוב מה יהיה אח”כ נמצאת בכל אדם, גם אצל אנשים דתיים יש את הנטייה הזאת, וגם במובנים אחרים, למשל, אדם מקיים תורה ומצוות, ראיתי תוך תקשורת עם הרבה אנשים בעלי תשובה, חוזרים בתשובה. למה חוזרים בתשובה? – הם הרגישו כבר את התענוג שהעולם הגשמי מציע להם, ועכשיו מבינים שיש עולם רוחני בו ניתן לקבל תענוגים ברמה גבוהה יותר, הם רוצים להרגיש את זה. זאת אותה הנקודה, בקיום המצוות והתורה רוצים להרגיש את התענוג בצורה החריפה ביותר. זו הצורה של הרצל”ק שלנו. התורה מדברת על זה הרבה, ובאופנים רבים היא מתארת את הצורה של הרצל”ק. למשל אומרת התורה: “והרשעים כים נגרש” (ישעיהו נ”ז, כ’)  – כמו ים גועש ומשתולל כך מדומה הרצל”ק. 

לעומת זאת,

יעקב – הנפש דקדושה שבאדם

איש תם יושב אֹהלים“. מה זה יושב אוהלים? – יושב תחת כיסוי האמונה. הולך בכיוון הפוך לגמרי, מאה ושמונים מעלות הפוך מעשו. “איש תם“, אדם שקט. ההפך מהאדום המשתולל. אדם שקט, אדם שלא הולך אחרי היצרים, אלא להפך אדם ההולך בתמימות עם אלוקיו, שומע מה האלוקים רוצה ממנו, מסכים ומפנים ולא משתולל ולא נותן לרצל”ק לגיטימציה. להפך הוא מווסת, מגביל, עוצר ומעכב את הפעילות של הרצל”ק – זה יעקב. ההפך מהשתוללות של עשו. 

יעקב מלשון עקב – הבחינה הסופית ביותר, הנמוכה ביותר בגוף האדם, עקב, כולם דורכים עליו. זה יעקב. בחינה ההפוכה במאה שמונים מעלות מעשו. אדם המחשבן כל דבר בשקט, תמיד עצור, ולא נותן לרצל”ק להשתולל כמו חיה, להפך. יעקב נקודה דקדושה שבאדם, הוא מבין שהאושר טמון בהפך, אם אדם מגביל את הרצל”ק ולא נותן לו להשתולל, אם הוא אדם המחיל עליו את חוקי האלוקים, אצלו טמון האושר בחיבור עם ה’ יתברך ודווקא באיפוק, בשקט, באמונה. 

מהי אמונה? – שאדם מאמין שיש בורא, והוא לא חי את החיים שלו רק לפי נצנוצי התענוגים. הוא הולך על פי האמונה, על פי מה שה’ אומר, ולא מה שהתענוג אומר. הוא עובד את ה’ לא מתוך הנצנוצים שיש בתוך התורה והמצוות, עובד ה’ מבחינת “לכתך אחרי במדבר”. גם כשאין תענוג הוא מוכן לעשות את המקסימום בשביל אלוקים ובשביל אדם ובלי נצנוצי תענוג, עושה מתוך רצון להשפיע. מתוך אהבת הזולת ואהבת ה’. הוא פועל בכיוון הפוך במאה שמונים מעלות מעשו.

יעקב הוא בחינת עקב, הוא לא חושב את עצמו גדול, הוא לא משתולל, הוא מרגיש את עצמו הנמוך ביותר, הקטן ביותר, ושלא מגיע לו דבר, תמיד שמח בחלקו, תמיד מוכן לתת ולמסור את הנפש בשביל הזולת. איש תם, איש תמים ההולך על פי חוקי האלוקים בלבד, בשקט, בצניעות. הוא מבין שסוד האושר הוא במיתון הרצל”ק ודווקא בפיתוח הרצון להשפיע. פיתוח הנתינה והחסד, הוא מבין שסוד האושר הוא לא בהרגשת התענוגים החריפים אלא דווקא בדרך האמונה למעלה מהדעת מבחינת “לכתך אחרי במדבר” – זה יעקב יושב אוהלים. מה זה אוהל? – הסתרה, אמונה, כיסוי, מוכן לעבוד לאורך כל החיים שלו גם בהסתרה וכיסוי. הוא מוכן לחייך לכל אדם גם אם לא נותנים לו ולא מתגמלים אותו, נותן ומשפיע רק מתוך אהבת הזולת ומרצון להשפיע.

עוד נאמר על עשו: “כאדרת שיער” – אומר רש”י מלא שיער כטלית של צמר המלאה שיער. מו”ר זצ”ל ביאר ששערות הן כמו סערות, עוד הגדרה של הרצל”ק שהוא סוער. תמיד סוער לקבל את מבוקשו, סוער לקבל את התענוגים, ח”ו לא להחמיץ אותם. מה זה “אדרת שיער“? כשיש קיבוץ של שערות רבות זה נהייה אדרת, מן פרווה, כך עשו יצא שכולו מלא שערות. כולו רצונות דקבלה, על כל שעל ועל כל צעד. זה הטבע של הגוף שלנו, בכל מקום שהוא מסתכל הוא בוחן מה הוא יכול לקבל, עם כל פסיעה שהוא פוסע. בן-אדם דתי, בן-אדם חילוני, אם הוא לא מתקן את עצמו בדרכי התורה, בדרכו של יעקב, אז כל דבר הוא רוצה לקבל. לכן אנשים מגיעים לפרדוקסים גדולים. הרצל”ק הזה הוא מכונה המשמידה את עצמה. הוא אוכל בלי שום אבחנה, זה טוב, זה טעים, שוקולד סוכריות שומנים וכו’. אח”כ אנשים מקבלים מחלות, מה זה משנה העיקר התענוג של הרגע. 

כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו” – עשו מלשון עשוי. הוא כבר עשוי, הוא כבר גמור. מדוע? – על הרצל”ק לא צריך לעבוד, הטבע של הרצל”ק הוא הטבע הגולמי של האדם, על הרצון להשפיע צריך להתבונן, לפתח, ללמוד אותו וזה הולך בהדרגה, רוכשים אותו לאט לאט, אבל הרצל”ק כבר עשוי והוא גמור. מיד עם לידת האדם, “עיר פרא אדם יולד”, חמור פרא. למה לוקח לרצל”ק זמן? – פשוט כי עדיין הוא לא מפותח. ההתפתחות של הרצון לקבל סובבת לפי הכלל – “עין רואה ולב חומד“. כשתינוק נולד הוא רוצה מטרנה ולישון, ככל שהוא גדל הוא רואה יותר, וממילא הוא רוצה מה שהוא רואה, ולכן הגידול של “העיר פרא” הזה, של החיה הזאת, לוקח זמן. מבחינת המנגנון של הרצל”ק הוא מיד גמור וזה נקרא עשו, עשוי וגמור ואין שום צורך בלימודים או השתלמויות, רק תן לילד לגדול ותראה איך הוא מפרק את כל העולם עם הרצל”ק שלו. הוא מפרק את עצמו, את סביבתו ואת כל העולם. זו בחינתו של עשו.

הזה”ק מפרש כך –

בין שומרי התורה והמצוות יש שתי קבוצות. יש אנשים שהם מקיימי תורה ומצוות בגלל התחייבויות שונות, בגלל שהסביבה מחייבת אותם, הבית מחייב אותם, אבל לא מעניין אותם לבוא לדבקות בבורא. לא מעניין אותם להפוך את השליטה של הרצל”ק לשליטה של אהבת הזולת ואהבת ה’ ורצון להשפיע. ממילא לאנשים האלה אין שום מלחמה עם עצמם, (וממילא מה שנשאר להם זה רק להלחם באחרים).

לעומת זאת’ אנשים שכן מעניינת אותם עבודת ה’ ודבקות בה’, דרכם קשה ורבת תהפוכות. דהנה דבקות בה’ מחייבת השתוות הצורה, בבחי’ “מהו רחום אף אתה רחום”, ולפיכך היא מחייבת את האדם להפוך את עצמו במאה ושמונים מעלות. לאנשים האלה יש מלחמה קשה, החיים שלהם הם מלחמה, להם יש עליות וירידות, החיים שלהם לא קלים. א”כ הקבוצה הראשונה נחשבת לבחינת עשו. כלומר אנשים שאצלם התורה והמצוות היא בחינת עשוי, זה גמור, אין להם ירידות ועליות משום שהם לא מעוניינים לשנות את עצמם, לא מעוניינים להפוך קבלה להשפעה. הם מעוניינים רק בקיום המעשי של ההלכות ותו לא, כדי להיות בסדר כלפי המשפחה, כלפי החינוך, כלפי המצפון, כלפי הבורא, יותר מזה הם לא רוצים.

מו”ר זצ”ל אמר שאדם כזה הוא בחינת עשו, כי הוא כבר עשוי וגמור, אין לו מה להתפתח. לעומתו אדם ההולך בדרך האמת הרוצה להגיע למצב של רצון להשפיע, לו יש עליות וירידות, כל יום אצלו זה משהו אחר. לכן הוא לא מבחינת עשו אלא מבחינת יעקב. יעקב בחינת עקב, עקב זה דבר נמוך, הרצון להשפיע בעיני הגוף שלנו נראה כדבר נמוך, זה לא דבר שאיתו ניתן להנות מהחיים. אם אני הולך ונותן את מה שיש לי לשני, ואני דן את השני לכף זכות, וחושב כל הזמן רק איך לתת ואיך לבטל את העצמי לה’ יתברך, אז אומר הגוף ‘האם מזה ניתן ליהנות ממשהו? דרך אומללה, לך לך מן הדרך הזו, לדרך של קבלת הנאה ותענוגים’. לכן בעיני הגוף הדרך של הקדושה נראית כדבר נמוך, יעקב מלשון עקב. 

אלו תכונות עשו ויעקב, שישנן בכל אדם. מצד אחד זה ומצד שני זה, אצל כל אדם יש בחינת יעקב ובחינת עשו. יצה”ט ויצה”ר, והאדם צריך לראות שיעקב הפנימי שלו יקבל את הברכות, שהוא זה שיהיה מבורך ולא עשו. האדם צריך לראות שכך אכן יקרה, כי באמת עשו רוצה לקבל את כל הברכות ואת כל ההצלחות, אבל. בסופו של דבר יעקב אבינו מקבל אותם, וכך האדם צריך לדאוג שיהיה אצלו. (תולדות בראשית כה כה-כז).

כל נושאי הקורס

חזרה ל בראשית
Cart
  • No products in the cart.